יחסים: הקשבה לצרכיו של בן הזוג

שלום רב
ד"ר,המקרה שלי הוא כזה:אני וחבר שלי (הוא בן 25, אני בת 21) כבר שנה וחצי ביחד.אנחנו כבר מאז תחילת הקשר נמצאים אצלו הרבה, אני ישנה אצלו כמעט כל יום, ומאוד מושפעת ממה שקורה בביתו.הוריו התגרשו כשרק הכרנו, ומאז (ואני חושבת שגם לפני זה) שהיא תמיד דורשת ממנו המון, יש לו אח שקטן ממנו בשנתיים בערך, וממנו היא לא מעזה לבקש כלום, רק כשאין לה ברירה, אני חושבת שזה בגלל שהיא לא סומכת עליו או שהיא פשוט מפחדת שיגיד לה לא.הבקשות שלה הם קשורות הרבה לאחותו הקטנה בת ה10. היא תמיד רוצה שהוא ייקח אותה וישמור עליה ויחזיר, ממש כמו אבא. לא אכפת לה מהרצונות שלו או מהלימודים שלו, אין לו זמן ללמוד וכל מה שאכפת לה זה רק מהילדה שלה. בחיים בקושי שואלת לשלומו, לא מבשלת לילדיה, לא עושה כלום בבית. אני עושה להם מאז ומתמיד כמעט הכל בבית, אם זה קיפולי כביסה, כלים כל הזמן, מכינה לילדה שלה אוכל כשהיא לא, והיא אפילו לא מעריכה אותי ובאה אליי בטענות על "קטנות", העיקר כדי לחפש מי אשם. היא אישה נורא מרירה.הבעיה היא שהיא לאחרונה אומרת דברים שממש לא מקובלים עליי ועליו. הוא התחיל להגיד לה יותר לא ולסרב על דברים, דבר שהיא לא רגילה, והיא תמיד מתעצבנת, ולאחרונה פלטה כבר כמה פעמים שהוא לא דואג למשפחה שלו. זה נורא מפריע לי, היא שוכחת את כל מה שהוא עושה למענה ולמען אחותו, בזמן שאחיו לא עושה כלום ולא תורם, ממש חי כמו מלך ואותו מהוללים.אני לא יכולה יותר שמתייחסים אליו ככה. אתמול זה היה השיא, שהיא ביקשה בקשה שיישאר בבית עם הילדה, אמרתי לו שהוא קבע איתי לטייל ושיזכור, והיא ישר קפצה ואמרה שהוא צריך גם לחשוב על המשפחה שלו, ושאפשר לטייל בכל יום אחר.אני כבר לא יודעת מה לעשות, מה שאני מנסה להעביר לך פה זה שאני כבר מתחילה להרגיש שאני מאבדת את הסבלנות שהייתה לי כלפיי הסיפור הזה. אני הרבה מתלוננת באוזניו, ואפילו יש פעמים שאני לא מצליחה לרסן את פי ויוצאות לי מילים לא יפות עליה. היום הוא נורא התעצבן עליי ואמר לי להפסיק להתערב. הוא הבטיח שישתפר ולא ייתן שידרכו עליו, והוא אמר לי שאם אני אמשיך להתערב זה ייפגע רק בי.אני מרגישה שאני נעשית חולה, שכשפוגעים בו גם פוגעים בי.מה אעשה? אני כל יום אצלו, ומיום ליום זה נהיה יותר ויותר מעצבן.אני לא מצליחה להשאיר את עצמי בצד בסיפור הזה. חשוב לציין כי המון פעמים היא נורא נחמדה אליי, אך כשקורה דבר כזה אני פשוט שוכחת את כל הנחמדות שלה ומרגישה נורא רע איתה.אשמח לייעוץ. תודה רבה.

אוראל יקרה,
את מכניסה אותו לעימותים עם אמו, בשל הצורך שלך. האם את גם מקשיבה לצורך שלו לעזור לאימו? האם את מבינה מדוע זה חשוב לו? האם את נותנת לו את ההרגשה שהוא אדם טוב כשהוא עוזר לבני המשפחה שלו, או את ההרגשה שהוא אדם טוב רק כשהוא נמנע מלעזור להם למען ההנאה הפרטית שלו כשהוא איתך, או אולי אפילו כדי לספק את הצרכים שלך על חשבון הצרכים של משפחתו? ואולי אפיל על חשבון הצורך שלו לעזור למשפחתו? אני חושב שאת לא מקשיבה לו מספיק, ולא מבינה אותו מספיק. לכן הוא מרחיק אותך. אני חשוב שאת מעריכה אותו פחות מדי כשאת חושבת ש"דורכים עליו". הוא מנסה להסביר לך שהוא עושה את האיזונים שלו בין צרכים שונים, ושחשוב לו לקבל החלטות משלו ללא לחץ נוסף שלך. זה בסדר שתגידי מה הצרכים שלך, שיידע אותם. אבל גם חשוב שיבין את מעריכה ומקבלת את ההחלטות שלו ואת שיקול דעתו. כשאת לא עושה זאת, את משפילה אותו. כשהוא יראה שאת מעריכה אותו, ושאת לא נלחמת בו, ולא מסכסכת בינו לבין אימו, יהיה לו יותר קל ללכת לקראתך. לא, לא תקבלי את כל מה שאת רוצה, אבל תהיה לך מערכת יחסים טובה יותר איתו, וגם הוא יכבד אותך יותר, כאדם. ואני חושב שהוא יידע להעריך אותך יותר כאדם אם הוא יראה שאת מוכנה לנתינה ולא למריבה.זה לא אומר שאמו היא טלית שכולה תכלת. אבל היא אמו, קצת מבוגרת כנראה מכדי להשתנות, יש לו רגשות חזקים גם כלפיה וגם כלפי אחיו ואחותו. ואם את רוצה לבנות איתו משפחה בהמשך, העובדה שהוא אדם טוב ונותן צריכה רק לעודד אותך. וככל שיחלוף הזמן, כך אמו תהיה עצמאית יותר (גם כי הילדה תגדל), וגם הצרכים העצמאיים של בן זוגך יגדלו, למשל כאשר תקימו משפחה, ובאופן טבעי הוא יתמסר יותר למשפחה. זה תהליך טבעי שמגיע בהדרגה, אם תהיה לך מספיק סבלנות לתת לו לקרות.