יחסים: האם מערכת היחסים נורמלית?

שלום רב.
אני בת 27, אקדמאית, בעלי בן 30 ועובד כפקיד. אנחנו נשואים שנתיים וחצי וזאת לאחר סיפור אהבה סוער וארוך. הבעיה התחילה מיד לאחר החתונה. בעלי הפסיק לפנק, לחבק , לתת מחמאות וגם תדירות יחסי המין ירדה עד שבשנה האחרונה זה קורה פעם בשבועיים ואפילו 3 שבועות עד כדי כך שאנחנו מפספסים ימי ביוץ ואני לא נכנסתי להריון עדיין. דיברנו על העניין הרבה פעמים וההסבר שלו תמיד בקשר לפינוק הוא שגם אני לא מפנקת אותו, ובקשר ליחסי המין שהוא נמצא בבעיות קשות ולחץ בעבודה ולכן אין לו "ראש" תמיד למין. אני בטוחה שהוא אוהב אותי ושהוא אינו בוגד בי. ניסיתי ליזום פינוקים אך אין הדדיות והוא אינו מחזיר אליי יחס דומה ולכן אמרתי לו שלא יצפה ממני ליותר ממה שהוא נותן ושנשים תמיד רוצות יותר לשמוע מחמאות ומילים טובות מאשר גברים. אחרי כל ריב כזה הוא מבטיח שינסה להשתנות אך השינו נשמר ליומיים שלושה ואחר כך הכל חוזר כפי שהיה והמצב מביא אותנו לידי כך שאנחנו רבים על כל שטות. אנחנו באמת בקשיים כלכליים והוא אחראי לפרנסת משפחה נוספת אך לדעתי זו לא צריכה להיות הסיבה לכך וניסיתי לשכנע אותו שדווקא יחס טוב יכול להקל עלינו לעבור תקופה קשה זו. הוצאה הקשה היא שאני חיה בהרגשה שאני התפשרתי יתר על המידה מבלי שאקבל תמורה לך הרי אני יותר משכילה ויותר יפה ממנו והיו לי מחזרים רבים ושהוא "רימה" אותי בהתנהגותו הנחמדה והמפנקת בתקופת החברות והאירוסין רק על מנת "לזכות בי" בעוד שיכולתי להתחתן עם גבר אחר שימשיך להעריך אותי ולאהוב אותי גם אחרי החתונה. האם מערכת יחסים כזו היא אופיינית גם לזוגות אחרים והאם אני "מגזימה" בהאשמתו? יצוין כי מעבר לפן הזה, אין בעיות אחרות והקשר די טוב.

ראנא יקרה,
לפחות במובן התחושות שלך, הרי שרומית. חשבת שאת הולכת להתחתן עם אדם שיחסו אליך יהיה מסוג אחד, והיום את רואה שהוא אחר. במצב הנוכחי, קשה לי לראות אם זה בשל לחצים בלבד, ומה חלקו של כל אחד משניכם בתוצר הסופי, שהוא הזוגיות שלכם. לא ברור לי עד כמה השפיעה עלייך התחושה שאת יותר מוצלחת ממנו, הן בהשכלה (ואולי במקצוע), והן בכוח המשיכה שלך, ועד כמה הסתכלת על מי שיכול היה להיות לך במקום בעלך, זמן קצר אחרי החתונה – זה יכול להקרין על היחסים ביניכם. מכיוון שאת כל זה אני לא יודע, קשה לי גם לענות על השאלה שלך באופן ישיר, והאמת היא שזה גם לא משנה.הדבר החשוב לך היום, ראנא, הוא לא אם זה נורמלי או לא, כי גם אם זה נורמלי, הנורמליות הזו לא תיצור לך יחסים טובים יותר. אמנם אני לא יכול לדעת את התפתחות התהליך של הדרדרות היחסים שביניכם, אבל אני יכול לראות די, מתוך מה שאמרת, כדי לדעת שהיום לשניכם יש חלק במצב. את מרגישה שרומית, וזה מקרין על התנהגותך כלפיו. למריבה נדרשים שניים, מה שאומר שאת מגיבה לדברים שהוא אומר, או שהוא עושה, או שהוא לא עושה, בקוצר רוח. לא שאני מאשים אותך בלעדית, אלא מצביע על כך שכל דבר כזה מקטין את שביעות הרצון שלו במסגרת הזוגית שלכם, הופך אותו ליותר נוח להגיב (תוקפנות, סרקזם, זלזול או כל נשק אחר שישנו בארסנל של זוג שרב), היום אולי גם הוא מרגיש שרומה, וכל זה הופך את חייך לעוד פחות נוחים. מאחר שבתנאים הנוכחיים אני יכול לתקשר רק איתך, הדבר היחיד שאני יכול לומר לך הוא שאו שתתחילי את לשנות משהו, כדי שיהיה לו נוח יותר בזוגיות הזו, שירגיש יותר שאת שותפה לצידו בדרך המשותפת, ושאת רוצה אותו (התחושה של "אני יותר יפה, והיו לי מחזרים רבים" ושלכן את מוצלחת יותר, טובה אמנם לאגו, אבל לא לזוגיות והיא חמצן לניפוח מריבות גם אם את לא אומרת את זה באופן מפורש). אם על-ידי כך יהיה לו טוב יותר, זה יקרין גם עלייך, וגם לך יהיה טוב יותר. ואם את לא מסוגלת לעשות את זה, ואין לכם דרך ואמצעים לעבור ייעוץ מסודר, האלטרנטיבה שלך היא ללכת, ולהתחיל מהתחלה. אין לכם ילדים, את צעירה, ואם את מאד רוצה, את יכולה לנסות לממש את הפוטנציאל שאת חושבת שיש לך. במילים אחרות, ראנא, חשבי היטב מה את מעדיפה.