יחסים דומיננטיים: איך להתמודד?

ד"ר אורן שלוםאני ובן זוגי מכירים חצי שנה, שנינו בני שלושים פלוס.בעוד שמצד אחד הוא מרעיף עלי מילות אהבה, מחמאות,ומתייחס לעתיד משותף ברצינות רבה, מהצד השני הוא מנהלאיתי מאבקי כוח, מגלה שטלתנות ומעמיד אותי במבחנים בלתיפוסקים. הוא מנסה למסד כבר היום מע' יחסים שבבסיסה הוא המוביל.אני כמובן אזכה לומר את דעתי, אך שזה יהיה לי ברור שזכותההחלטה היא שלו. אני אפילו לא יודעת אם לצחוק או לבכות מרובשזה נראה לי אבסורד. הולכת ומתבהרת לי תמונה בה כל אחדמאיתנו מגדיר שיתוף פעולה בתוך הזוגיות באופן שונה מאוד.בן זוגי מכיר אותי מספיק ויודע שאני סוס בר שאסור לשים עליו רסן.אני מכנה את עצמי "רוח חופשית". הוא כזה בעצמו. לכן אנימצפה ממנו על אחת כמה וכמה להבין את הטעות הדרמטית שהואעושה, אם ברצונו לבנות איתי חיים משותפים ביחד.אם בעבר חשבתי שנוכל לעשות המון דברים ביחד, גם להקים משפחה,והאופק היה פתוח, הרי שהיום בכל פעם שאני מנסה לדמיין אתהעתיד איתו נהיה לי שחור ואני לא רואה ממטר.מכיוון שיש בו דברים רבים שהם יפים וטובים והוא יקר לי מאוד,אני לא רוצה למהר ולהגיע למסקנות, לפחות לא לפני שמיציתיאת כל האפשרויות. הפתרון שאני חושבת עליו הוא להניח לזמן מהאת כל מה שקשור בעתיד ולהתמקד במה שקורה כאן ועכשיובלבד. רק שאני חוששת שהלך מחשבה כזה כמוהו כמו לטמוןאת הראש בחול.אומרים שכשבא גל גדול שאינך יכול להילחם בו, עליך להוריד אתהראש ולהישאר בתוך המים עד שהגל יעבור.האם לדעתך זהו גם הדבר הנכון בשבילי לעשות כרגע?

רונית יקרה,
עושה רושם שכבר עכשיו אתם מנסים לקבוע תקדימים לגבי היחסים שביניכם, ומכיוון שהוא רוצה להיות הדומיננטי בזוגיות, ומכיוון שאת אינך מוכנה לכך, וזקוקה למידת החופש שלך להחליט החלטות, יש לכם בעיה. להסתיר את הראש בחול עד שהרוח תסיר את החול מעליך, זה לא תמיד רעיון טוב. לפעמים כל מה שיישאר מהראש אחר-כך תהיה רק גולגולת ריקה. נכון שיותר קל לעשות את זה מתחת לגל, כי הוא עובר מהר, ותוכלי לנשום אחר-כך. וכאן בדיוק נשאלות השאלות החשובות, רונית – האם זה יעבור מהר? האם את באמת לא יכולה להלחם בעניין הזה? חפשי את התשובות לשאלות הללו, כי הן אלו שצריכות לקבוע את טיב היחסים ביניכם בהמשך.ושאלה שלישית והחשובה ביותר היא איזה שיווי משקל יכול להיות ביניכם ואיך תצליחי לחיות איתו? כלומר, אם ואיך תצליחו לחיות באפשרות של פשרות שלשניכם נוח איתן, איך תתנו אמון זה בזו בהחלטות זוגיות, ואיך תסתדרי איתו ועם עצמך אם זה לא יתבצע? אם מתן חופש החלטה והקשבה לדעת הצד השני היא חיונית בשבילך, הדרך הנכונה להגיע אליה היא להתחיל ולבדוק את זה עכשיו. אני מציע לך שתי דרכים שונות:א.לפתוח בגלוי את העניין, אם את חושבת שלא תסתדרי כאשר הוא לא מאפשר לך נטילת אחריות משלך במסגרת הזוגית, הסבירי שוב עד כמה זה חשוב לך, ואם זה לא עובד, התחילי בהדרגה להסיק מסקנות, כלומר, להגיב באולטימטומים קטנים שתצטרכי לעמוד בהם, על כל דבר שלא יסתדר. בחרי לך מטרות קטנות וחשובות, כל פעם אחת, הסבירי את חשיבותן לך, תני אולטימטום, כלומר, הבהירי מה יקרה אם זה לא יעבוד, ומה זה יעשה לך, ומה יהיה המחיר בזוגיות שנובע מכך. זו הדרך היחידה להעביר לו מסרים ברורים על הצהרת כוונות שלך, אלא שזו דרך רבת סיכונים. לכן, את חייבת להחליט אם את מוכנה באמת לקחת אותה, ואם כן, כפי שכתבתי, אני מציע לבצע אותה בהדרגה, ולא הכל או לא כלום. יכול להיות שתצליחי בזה, לא בלי מאבק, באיזה שהוא מקום כבר באמצע הדרך, מבלי להגיע מיידית לאיום בפרידה.ב.אם אי ההסכמות ביניכם עוברים בויכוחים רבים, ואת מתעקשת וחוזרת לדון בדברים שוב ושוב, מה שלא עובד, אולי את צריכה לנהוג בדרך הבאה: להסביר, בכל פעם שאת נפגעת, שאכן הוא פגע בך במה שאמר או עשה, להגיד לו באופן ברור מה דעתך, ולא להתווכח על זה, אלא לעזוב את העניין. וכך בכל פעם שזה קורה מחדש. דווקא באופן העשיה הזה יש הרבה יותר כוח מאשר בויכוחים חוזרים ונשנים, והוא יכול לעורר בו נטייה הרבה יותר גדולה ללכת לקראתך.

ד"ר אורןתודה על תשובתך.לפני שאני בכלל עושה משהו, אני קודם כללוקחת נשימה ארוכה....