יחסים: גבולות, אשמה וצורך בחופש

שלום רב,
אני בת 27 נשואה + 1 בהריון עם השני, נכנסתי לנישואים מתוך חוסר ברירה (הריון 1) למרות שעדיין רציתי לבחון את הקשר . היום אנחנו נשואים כבר שנתיים וחצי ועוברים עליות וירידות בלי סוף , הבעיה היא שאני מרגישה חוסר התחשבות טוטאלית בתחושות וברצונות שלי מצד בעלי כשהוא טוען שאני לא נותנת לו יחס צומת לב ושואל אותי הרבה פעמים אם אני אוהבת אותו . יש לו חשק מיני רב כשאני הפוכה לגמרי מהבחינה המינית אין לי חשק מיני כמעט בכלל, הרבה פעמים כשמתקרב אני חוששת שרוצה מגע מיני ואני נמנעת מחיבוקים ונשיקות כשנראה בגלל זה טוען שאני לא נותנת לו יחס . אני מאוד מעריכה ומכבדת את בעלי אבל אני מרגישה מאוד בודדה בגידול הילד ובחופש להרשות לעצמי לעשות את הדברים שאני אוהבת . בעלי לא נותן את החופש הזה וגם הרבה פעמים חושד בי ואני באמת לא נותנת לו סיבות לחשוד אין לי אפילו ידידים ואני לא מדברת עם גברים כלל . אני מתוסכלת, איך להסביר לו ? .. מה עושים ? אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בייביסיטר .

קרין יקרה,
נראה, לפי דברייך, שהוא מרגיש לבד ולא נאהב ולא רצוי ביחסים איתך, ושאת אחוזת אימה שמא הוא יתקרב אליך יותר מכפי שאת רוצה, ולא מרשה לעצמך להתרכך מולו, שמא תיאלצי לעשות מאבק ולהיכנס לעימות כדי שלא להגיע ליחסים מיניים. האם הוא יכול להתמודד טוב יותר עם שיווי משקל אחר ביניכם, שבו את מרשה לו להתקרב אליך יותר, מראה לו חיבה כשאת רוצה, אבל עוצרת את המגעים המיניים יותר כאשר אלה מגיעים? אולי כדאי לשאול אותו. לומר לו, מה שאולי כבר אמרת והוא כבר יודע, שאת מינית פחות, ושזה לא אומר שאת לא אוהבת אותו. אבל את לא רוצה לשמור ממנו מרחק. את רק רוצה שיכבד את הלא, כאשר את אומרת שאת לא רוצה להגיע לסקס, גם אם הוא מאוכזב. ושתהיי מסוגלת להתמודד בלי המון רגשי אשם, כאשר הוא מאוכזב. קצת רגשי אשם, זה בסדר. כי גם זה מניע ורגש לגיטימי וטבעי כאשר הוא רוצה משהו ממך ואת לא מספקת לו את זה (בדיוק כשם שיש דברים הפוכים), אבל לדעת להתמודד עם זה, ולהגיע לאינטימיות מינית רק כאשר את רוצה. אם הוא יידע לקבל זאת, מבלי לנסות ולהעמיק את רגשי האשם שלך מעבר למה שהם ממילא, יהיה לשניכם קל יותר.מעבר לכך, את אומרת שאת מרגישה כלואה, ורוצה מדי פעם קצת "חופש" לצאת. לא כתבת למה ועם מי, אבל יתכן שהוא חושב שלא יתכן שאת לא מינית, או שאת לא אוהבת אותו כי הוא לא רואה סימנים של אהבה, ואולי לכן חושד בך, או שזה לא זה בכלל, אלא שהוא כועס עליך ומנסה "להעניש" אותך. הדברים קשורים זה בזה. אתם צריכים לעבוד על הקשר שלכם, ועל הביטחון זה בזה (ראי את הפיסקה הקודמת).

אני מתכוונת לצאת עם אחותי לקפה או לשבת עם חברה או אפילו ללכת להורים לנגן על הפסנתר שלי כי אני מתגעגעת קצת לזמן שהיה לי ולמוזיקה שלי מבחינתו זה לא בסדר שאני אשאיר אותו עם הילד בשביל עצמי ואני לא יודעת איך לגרום לו להבין שגם לי מגיעה וגם לי חשוב הזמן לעצמי מדי פעם . זה הכל

קרין יקרה,
זה רק מחזק את המחשבה שזו לא קינאה, אלא ניסיון להראות לך שהוא כועס עליך, ומעניש אותך על משהו. יש דרכים שונות להראות לבן זוג שמעריכים אותו, ואוהבים אותו ואכפת ממנו. את צריכה לשאול את עצמך מה קיים בו שמפריע לך, ושמגביל לא רק את המיניות שלך כלפיו, אלא גם את הרוך, והקירבה, ואת היכולת להראות לו שאת מעריכה ואוהבת אותו. ייתכן מאד שעדיין לא קיבלת אותו כבן זוג, והוא מרגיש את זה, וזה עושה לו רע. ובמלים אחרות, יכול להיות שזה לא הוא, אלא את, והוא מגיב אליך.ובמלים אחרות עוד קצת: כנראה שאתם זקוקים לייעוץ זוגי. אני לא בטוח שהשלמת עם הזוגיות הזו, והנה את נכנסת אליה אפילו עוד יותר (עוד הריון). יכול להיות שזה משפיע עליך ועל היחס שלך כלפיו, ושהוא מגיב לריחוק שלך ממנו, המיני והאינטימי שאינו מיני. ואולי הבעיה התקשורתית ביניכם היא אחרת. כך או כך, אתם בזוגיות שבה שניכם לא מרוצים, כל אחד וסיבותיו שלו, ובמקום לטפל בזה, אתם אולי מנסים להגביל את האושר ואת שמחת החיים זה של זה. ייעוץ זוגי אמנם יציף דברים שאתם לא רוצים להציף, אבל הוא יכול גם לעזור לכם לפתור את הדברים. אחרת, סביר שהמצב הזה יחריף, גם אם בהדרגה, עד שיהיה קשה מאד לפתור אותו. העניין הוא שאני לא יודע אם את רוצה לפתור אותו בכלל, ולכן זה משהו שאת צריכה לחשוב עליו, ולהחליט.

אני כבר תקופה מבקשת ממנו שנלך לייעוץ זוגי אבל הוא מסרב ואומר לי תלכי לבד זה נורא פוגע שהוא בטוח שמבחינתו הוא בסדר גמור ושהוא מרשה לעצמו לבקר ולהאשים רק אותי בלי להסתקל על עצמו אפילו טיפה מהצד . אם הזוגיות שלנו הייתה הדדית והרמונית אני בטוחה שהיה לי יותר מקום לחיבה אליו אבל כשכל דבר שקשור לילד ולבית הוא משאיר אותי לגמרי לבד ואם הוא נאלץ לעשות משהו אז הוא מיד כועס מבקר מאשים ורב איתי , גם אני עובדת ואנחנו עובדים את אותם השעות אפילו , באמת חבל לי אבל חשוב לי שילדים יהיה את אבא שלהם ולא אבא חורג.

קרים יקרה,
אני בטוח שזה פוגע שהוא מאשים רק אותך במה שקורה. נראה לי גם שאת אומרת לעצמך שאם תלכי לבדך לייעוץ, את גם מודה בזה לכאורה שהאשמה היא בך. התוספת הזו של הפגיעה באגו, מפריעה לך לקחת אחריות ולעשות מעשה. את יותר מדי מתחשבת באיך הדברים נראים בעיניו, כאשר אם תלכי באמת לבדך, תוכלי לקבל כלים גם לשנות את ההתנהגות שלו, וגם לדעת מה באמת נכון וצריך לעשות, כדי להגיע למימוש עצמי טוב יותר שלך. כל עוד יהיה איכפת לך מאד מאבק הכוחות ביניכם, והעובדה שהוא יגיד לעצמו "צדקתי", וכל עוד תרגישי מושפלת מכל סממן שיראה, לכאורה, שזה כך, תישארי שבוייה בכבלים שהוא, מצד אחד, והאגו שלך, מצד שני, כובלים אותך, ולא תגיעי לתחושה טובה יותר שלך עם עצמך. וגם לא לזוגיות טובה יותר, ואני מניח שאת רוצה להגיע לזה. אם זה המצב, לכי לבדך, ואל תראי בזה כניעה. ראי בזה לקיחת אחריות שהוא לא לוקח, וראי בזה כלי לחיזוק עצמי, ואל תתחשבי, בבקשה, במה שהוא חושב על זה. זה לא כזה חשוב, שלא לדבר על כך שזה לא נכון. חשוב שתגיעי למקום טוב יותר.