יחסים בין סטודנטים: מה לעשות?

היי ד"ר אורן,

אשמח לשתף אותך במחשבותי ורגשותיי שמתבשלים להם בתוכי ככל שהימים עוברים.

אני בת 23. סטודנטית שנה א'. רווקה.
הרבה זמן שלא היה לי ידיד טוב. יש לי הרבה חברות טובות, אבל ידידים טובים (סטרייטים) אין לי. אני מאמינה שזה המצב כי תמיד כשאני מתחילה לפתח ידידות עם בחור, מתפתחת לה גם משיכה (בדרך כלל של הצד השני כלפיי) וכך הקשר דועך לו ברגע שאני מבהירה שאני מעונינת בידידות בלבד.

היו לי שתי מערכות יחסים. אף אחת מהן לא התחילה מידידות, אלא מדייטים בהם היה די ברור לאן הקשר מכוון.

נתקלתי בסיטואציה שחדשה לי. עם תחילת הלימודים הכרתי בחור. התחלנו ללמוד יחד, והקשר בנינו רק הולך ומתעצם (בעיניי). אנחנו מדברים על הכל, צוחקים, מבלים כל יום יחד. הדינמיקה ממש טובה. אני אפילו יכולה להגיד שלא הרגשתי ככה עם האקסים שלי. אני רואה בו המון מעלות טובות ופוטנציאל לבן זוג. אני מתחילה לפתח רגשות, בעוד שבעיניו הקשר בנינו אפלטוני לחלוטין.

קצת עליו- הוא בן 24. היה במערכת יחסים של 5 שנים בסופה בת זוגו החליטה לשים לקשר סוף. למרות שעברה חצי שנה הוא עדיין מזכיר אותה לעיתים קרובות. במקביל הוא מעוניין להכנס למערכת יחסים חדשה, ויוצא לדייטים.

לפני שהקשר בנינו הפך למה שהוא היום, הוא הודה בפניי ובפני עוד מספר חברים שלעולם לא יצא עם מישהי מהתואר שלו, כדי להמנע ממצב מביך במידה וזה לא ילך, חושש "להרוס ולהעכיר" את האווירה. אני יכולה להבין למה החליט זאת, כי כנראה שאם ננסה לצאת וזה לא יעבוד הקשר בנינו לא יחזור להיות מה שהוא היום.

והדילמות שלי הן בעצם-
מה לעשות עם הרגשות שמתפתחים בי? להדחיק אותם כי הצד השני לא מראה רצון? להעצים אותם כדי לפתוח את האפשרות הזאת בפניי? לסכן ידידות כדי שאולי ארוויח בן זוג? איך להתקדם מפה? איך לגרום לו לראות את מה שאני רואה?

המון שאלות ללא תשובות..
האם תוכל לעזור לי. ד"ר?

ידידה יקרה,
לא תמיד העניינים פשוטים. החשש שלך נכון, החשש שלו נכון, והפחד שלך מההחמצה, יש לו הצדקה מלאה. נכון שהיו דברים מעולם, וגם כשאני הייתי סטודנט לתואר ראשון נוצרו זוגות בין סטודנטים מאותו מחזור, וזה קיים ו קורה עד היום. מצד שני, יתכנו מצבים מביכים, כאשר זוגות שכאלה נפרדים וממשיכים להיות ביחד. מדי פעם קיבלתי פניות שכאלה, נואשות למדי, כאן בפורום, לאחר פרידה בין סטודנטים או במקום עבודה, ששואלים איך ממשיכים ומצליחים לשלב את הפרידה, בעיקר כאשר היא נעשית על ידי הצד השני, אם העובדה שממשיכים להיפגש וממשיכים לפעמים גם לשתף פעולה, כי המציאות דורשת זאת? וגם, כן, זה יכול לגרום לאבדן ידידות, אם זה לא יצליח. הרבה מאד מזה תלוי ביכולת שלך וביכולת שלו להתמודד עם אכזבות, ובמידת הפגיעוּת שלך או שלו או של שניכם. די שאחד מכם יתקשה להתמודד עם מציאות שכזו, כדי שזה יהיה לא פשוט. אבל, כפי שאני מבין ממך, המציאות גם כך הופכת להיות קשה יותר ויותר, כי את מפתחת את הציפיות ואת החלום של קשר רומנטי איתו, ואת כבר עכשיו חיה את האכזבה, ואת הפער שבין הרצון לבין המציאות, ואת הקושי שבמרחק הגדול מאד שבין הקירבה שיוצרת ומלבה תקווה, לבין העדר הרומנטיקה. כך שבין האפשרויות של ריחוק כבר מעכשיו כדי להגן על עצמך, לבין נסיון ליצור קשר רומנטי ברמז כזה או אחר (כמו נשיקה על הלחי, ברגע של קירבה, או מגע יד קצת יותר מהמקובל - כדי להסב את תשומת ליבו לקירבה שיש לך כלפיו) - ואולי הבנה של אי הרצון שלו, אם הוא לא יבין או לא ירצה להבין רמזים ברורים, לבין הבעה גלויה של הרצון שלך, את צריכה לבחור. יתכן שהוא מעוניין אבל מגן על עצמו, בדיוק מהסיבות שאמר באופן גלוי וברור, ויתכן שהוא לא מעוניין בקשר שכזה איתך, ואולי שניהם מעורבים אצלו ובתנודות. קשה לדעת. השארתי אותך עם השאלות, ואולי קצת חידדתי אותן, אבל את היא זו שתצטרכי לתת לעצמך תשובות, כי את היא זו שתפעל או לא תפעל בהתאם להן, ואת היא זו שגם תישא בהשלכות, לטוב ולרע, בהתאם להן, ובעיקר - את היא זו שיכולה לחוש את הדברים מקרוב, על הדקויות שיש או שיכולות להיות בהם בכל רגע נתון. ודאות לא תהיה לך. זה הקושי, מן הסתם, בקבלות ההחלטות. כפי שאת מבינה, כשאת חזקה מספיק כדי להתמודד עם דחייה, או עם ריחוק לאחר אהבה גדולה שנגדעה, מחיר ההתנסות הזו קטן יותר.