יחסים ארוכים: משברים, כוחות ומשפחה

שלום,
מסיבה שאיני יודעת מה היא, מהרגע הראשון, גיסתי החליטה להתעלל בי. התחיל ביום שהגעתי להכיר את המשפחה ועד לעצם היום הזה (כמעט 20 שנה) . בכל ארוע משפחתי של המשפחה של בעלי היא פגעה בי. תמיד , ללא יוצא מן הכלל, חזרתי שבורה/עצובה ואפילו בוכה.בעלי רוצה עכשיו "שאתעלה" ובארועים הקרובים אפנה אליה ואגיד לה שלום.בכיתי ונפגעתי עד עמקי נשמתי. ברור לי שלא היתה לו כוונה רעה חלילה ושלום המשפחה שלו חשובה לו מעל הכל.... כמה השפלות אני צריכה עוד לספוג. כבר לא מסוגלת.תודה

מיכל יקרה,
את מדברת על יחסים של עשרים שנה. אני מניח שהיו לך לא מעט משברים בעבר, ובכל זאת, מצאת את הכוח להמשיך הלאה. אני מניח שהיו פעמים שבהם בעלך ידע להתעלות ולתמוך בך, ופעמים אחרות שבהן הוא לא עשה זאת.נראה לי שלשניכם קשה. ואם גיסתך היא אחותו, אולי הוא גם חושש למה שהוריו יגידו עליו, ול'סכסוך משפחתי' מול הוריו, ואולי גם עם אחים ואחיות, שאת כבר רואה קיים, בינך לבינה. אבל כאן אני באמת לא מכיר את יחסי הכוחות במשפחה שלו. האם הוא יודע להכנס לעימותים במשפחה, או אולי הוא לא ממש יודע לנהל אותם, ומעדיף להתרחק מהם, וזו דרכו במשפחה. אם אחותו פוגעת בך באופן עקבי, ברור שיש לה בעיה, האם את חושבת שיש דרך שבה היא תשתנה? אחרי הכל, זה כבר עשרים שנה כך. וכל הפיסקה הזו שכתבתי מבוססת על שאלות פתוחות שלי על יחסי הכוחות המשפחתיים שלו.יתכן שבעלך חושב שאם תגידי לה שלום, היא תתנהג אחרת כלפייך. ואני חושב שההתנגדות שלך מגיעה מכך שאת תרגישי השפלה. יתכן מאד שהוא רוצה שאת "תהיי חזקה", והחוזקה הזו, לומר שלום מבלי לקרוס פנימה, תהיה כדי להקל עליו. אולי כי הוא לא חזק מספיק כדי להיות החומה החזקה והמגינה שאת רוצה שיהיה. ונדמה לי שאולי את לא מרגישה חזקה מספיק כדי להגן גם עליך וגם עליו. היית רוצה להיות זו שמוגנת, ולא זו שמגינה. אולי כי גם את לא יודעת להילחם, אלא רק להיפגע.

לא חזקה ובטוח שלא מספיק. מסתבר שקלעת בדיוק לנקודה הכואבת. המדובר באשתו של אחיו הגדול. אף פעם לא הצלחתי להבין מדוע היא בחרה בי להיות שק החבטות שלה שכן "לא זכיתי" לפגוע בה מעולם. מטבעי אני מופנת ושקטה ולא יודעת לעמוד על שלי. המשפחה שלו מודעת למצב אבל אף אחד לא ממש מתערב. הציעו לי לא לשבת לידה וכו' אבל אף אחד לא מוכן להתערב . בעלי "לא מסוגל" לתמוך בי כשמדובר במשפחה שלו. בקרוב צפויים עוד שני ארועים ואין לי את הכוחות להתמודד שוב ושוב עם אותה סיטואציה. הדבר היחיד שעשיתי היה לספר בפירוט את כל מה שהיה ומסתבר שלא היה להם מושג שההתעללות נמשכת. לפני שנתיים הצעתי לעשות "סולחה" ושניפגש "באמצע" והיא הסכימה רק בביתה. כשבעלה שאל אותה מדוע היא פוגעת היא ענתה שזה מה שהיא רצתה לעשות והכל בכוונה.תודה על תגובתך והבנתך. הצלחת לתת לי כיוון/חומר למחשבה למרות שאין סיכוי שישתנה משהו.

מיכל יקרה,
אולי ינחם אותך לדעת שגיסתך כנראה מאד פגיעה, כנראה מניפולטיבית על חשבון אנשים אחרים, וזקוקה לחיזוקים שבאים בעזרת הפגנת הכוחנות שלה. אני לא יכול לדעת אם היא זיהתה בך את "החוליה החלשה", זו שלא תילחם בה, כי את אדם טוב יותר שלא רוצה לפגוע באחרים, או משום שהיא מזהה בך, ואולי בדיוק בגלל אותן תכונות שלך, את האדם הטוב שיתחבב על אחרים, ולכן מתחרה. שתיכן נכנסתן למשפחה, את לפני 20 שנה, היא קצת יותר, וזה כנראה לא בא לה בטוב שיש לה מתחרה שיודעת להתחבב על אחרים, מעצם היותך אדם טוב.כפי שאת כותבת, אני לא בטוח שהיא תשתנה. לפי מה שאת כותבת, כנראה שלא. אולי נכון יותר להנמיך את הלהבות והקונפליקט ככל שאפשר, להימנע ממצבים שבהם ייווצרו עימותים ככל שאפשר, ולהסתפק בזה, ובאהבה של כל מי שאוהב אותך, מבלי להרגיש שיש תחרות. מבלי לדעת, נראה לי שאת זוכה להרבה אהבה, אלא אם נכנסים אינטרסים אחרים ברקע שלא סיפרת עליהם, כמו הצלחה כלכלית וחברתית, שעלולים להשפיע על מי שהדברים האלה חשובים לו.

אני לא יודעת איך נהוג בפורום שלך ואם מקובל להמשיך ולהגיב.שוב תודה על התייחסותך. רציתי רק לציין כמה דברים. גיסתי אישה מניפולטיבית שרואה לנגד עיניה את טובתה בלבד. היא התחתנה בגיל צעיר מאוד וחיה חיים מלאים ומאושרים. רמזת על עניינים כלכליים שאולי מתקשרים לעניין. מצבה טוב ממצבי בכל המובנים וזו הסיבה מדוע אני לא מצליחה את בחירתה לפגוע בי ולהלבין את פניי ברבים באכזריות כזאת. האמת שאני כועסת בעיקר על עצמי שאני לוקחת כל כך ללב (אופי דפוק) ועצוב לי שבעלי חלש מכדי להגן עליי. לפחות דבר אחר טוב יצא מהקורונה....בוטל אירוע משפחתי שבו הייתי אמורה שוב לראות אותה וכמובן שוב להיפגע .רק בריאות לכולנו.