יחסים אמביוולנטיים: איך להתנתק מהתקווה

התאהבתי בגבר בעוד נשואה.כבר אז האגשתי ריקנות בחיי הנישואים שלי וכשהכרתי אותו,התעוררתי לחיים.אחרי קשר רצוף של 3 שנים ויותר,החלטתי להתגרש.מאותו הרגע ממש,הבחור התהפך לגמרי.הוא טען שהיו לו יסורי מצפון,או שאינו מוכן להתחייב ,שהוא עוד צעיר ואין ספור תירוצים אהבתי אותו בכל ליבי,לא יכולתי לחשוב על מצב שלא נהיה יחד.התגרשתי,התרחקתי ממשפחתי שלא הייתה מוכנה לקבל אותו.הפכנו לזוג לאחר הגירושים,ונשארתי איתו למרות שלא פעם הרגשתי שהוא מתבייש בי ובקשר שלנו.היו המון מריבות וכשכבר נמאס לי לאחר שנה וחצי מהיחס שלו,החלטתי להיפרד.האו לאנתן לי מנוח.לא הפסיק לצלצל,חזרנו,נפרדנו ושוב חזרנו כשתוך כדי כך,הוא אינו מצליח לשנות את דרכיוואת גישתו לקשר.הוא ידע לאורך כל הדרך שאני מעוניינת להרחיב את משפחתי(יש לי 2 ילדים מנישואיי)וכך במשך 4 שנים סחט אותי רגשית,וניצל את אהבתי.לבסוף הגענו לשלב שהוא לא יכול יותר.למרות שהוא זה שנתן לי כל הזמן את ההרגשה שלא יכול להיות איתי,פתאום זה כבר לא קשה לו,פתאום נגמרה לו האהבה והוא שואל למה אני לא יכולה להבין אותו.נכון לעכשיו החלטתי שוב לנתק את הקשר,למרות שהוא ביקש כן להיות בקשר,והוא לא מפסיק להתנצל."סליחה שפגעתי בך,אבל לא יכול להיות איתך"כך כבר כמה שנים.אני מרגישה שהוא התעלל בי ריגשית.קשה לי מאוד ההרגשה אנא מכם,עיזרו לי לשמור על השפיות.

מאוכזבת יקרה,
יחסים אמיוולנטיים הם קשים ביותר. הם מבלבלים, את מקבלת מסרים כפולים, פעם הם מטפחים את התקווה, ופעם מוליכים אותך ליאוש. התוצאה היא חוסר בטחון, השפלה, הערכה עצמית נמוכה באשר ליכולות שלך להבין אותו ואת עצמך, ולא פלא שאת "מאבדת את השפיות", כי את מרגישה ניתוק בין המחשבות שלך וההערכה שלך את העולם, לבין המציאות. ובדרך כלל קשר כזה, שהוא התעללות נפשית כפשוטה – כי הרי זה כמו לקחת את המחשבות שלך ולטלטל אותן בין תקווה ליאוש כשאת מאבדת שליטה במצב, משאיר אותך בקשר הרבה יותר זמן ממה שאת צריכה, הוא טרומטי.את צריכה לנתק עצמך מהתקווה שמשהו ישתנה לטובה. זו הדרך העיקרית שבה תוכלי לצאת מזה. זה לא קל, ואם את צריכה, חפשי סיוע נפשי וכל תמיכה אפשרית אחרת. ותפסיקי להתבייש בזה. דברי על זה עם מי שיוכל לתמוך בך, בין אם מקצועית, ובין אם בעזרת משפחה או חברים.