יחסים: איך לא להיסחף בזרם

בוקר טוב לד"ר חסון וכל אנשי הפורום,קמתי הבוקר בהרגשה רעה מאד לאחר שהשתדלויותי בשיקום היומיומי של המערכת הזוגית עלו שוב בתוהו ואני שואלת את עצמי עד מתי ולאן פני מועדות .?תקציר הפרקים הקודמים :4 שנות נישואים, 36 , שני ילדים (3,0.5) , מקצוע חופשי שכירה.העבודה השוחקת ולא מספקת תופסת את חלק הארי של שעות העירות למרות שאני מנסה לצמצם. בחלק השני, הטיפול בילדים, למרות הקושי יש עדיין סיפוק והנאה וגם גורם הנעה לשיגרה של קימות בלילה וטיפול שוטף. מה שנותר זהו הטיפול בבית (אוכל, ניקיון)ויותר חשוב, הטיפול והיחס לבעל. וכמעט שכחתי את האני שלי (ספורט,יצירה) כי כרגע הוא לא בלו"ז השבועי.וכאן הסיפור מתחיל, את בעלי בשעות הערב אחרי שעת ההשכבה וארוחת הערב המשותפת של שנינו אני לא מצליחה לגרור את בעלי מתנוחת הרביצה מול תכניות המתח והאלימות שמאד לא מדברות אליי ואפילו לא מעוררות בי מעט חשק לפעילות אחרת ואני מעדיפה להיות פרקטית וללכת לישון ובד"כ מוותרת אפילו על ספר קריאה. בעלי נכנס למיטה כשעתיים אחרי כשאני כבר כמעט מתעוררת למשימת הטיפול וההנקה. אנחנו מתעוררים ביחד , מוציאים את הילדים , עבודה עד שעות אחר הצהרים שאז אני עם הילדים ובעלי חוזר לעת ערב לשעת ההשכבה ועוזר.וכך הימים עוברים, קצת מריבות , קצת ליטופים ואניבעיקר לא מרגישה חיה ונושמתאולי אני צריכה לשנות בעצמי אולי גם הוא.ניסינו טיפול זוגי ביוזמתי ולא ממש נראה שיתוף פעולה מצידו והפסקנו אחרי מספר קצר של פגישות.אתמול חשבתי קצת לשבור את השיגרה, לעודד יחסים שאותם אנחנו לא מקימים אפשר לומר חודשים ולמען האמת אם אהיה אמיתית נראה שאולי 10-15 פעם זה קרה באופן מלא מתחילת הנישואים ואני לא מגזימה. זה פשוט לא קורה. אם בגלל ה"קריירות" ואם בגלל ההריונות שאולי הרחיקו אותו למרות שנראיתי טוב בשניהם. ואולי בגלל חוסר יוזמה וקרירות מצידי. אבל מה לעשות שכשאני יוזמת כבר אני מקבלת סתירות לחי כמו אין לי חשק, כואב לי הראש, אני לא יכול לזייף וכד' ויותר גרוע, זיפזופ בטלויזיה כדי למצוא עוד תכנית שתעניין (יותר ממני).באופן כללי אני ממשיכה מנקודות המשבר הללו להרים ראש ולבצע את שיגרת היום יום על הצד הטוב ביותר אבל אני לא מצליחה לעבור את הקו האופקי בגרף הסיפוק ואין בחיי נקודות של התעלות או התרוממות רוח שיש בהם כדי למשוך קדימה לעבר מטרה.אולי קצת הארכתי, עימכם הסליחה, מיחלת לעיצהבתודה

עכשיו אני יודעת למה!!!!זה ממש עצוב כל מה שקורה פה! כל הודעה שלישית היא של נשואה שמתוסכלת כי בעלה לא מתייחס אליה. אלה החיים אליהם נדונו??! אני מעדיפה להישאר עם החבר הדוס שלי שלא רוצה להתחתן איתי אבל לפחות הוא מכבד ומעריך...אור יקרה,אין לי מילות תמיכה לתת לך כי אין לי שום ניסיון אני רק מאחלת לך שתמצאי את הדרך אל האושר ושתהיה לך שנה אזרחית טובה ומתוקה.הרבה אור :) ואהבה...

אור יקרה,
נכנסתם לשיגרה מהר, ואתם שוחים קדימה, אבל עם הזרם, ובקצב של הזרם, ולא אתם קובעים את גורלכם ואת היחסים שלכם, אלא הזרם הוא שקובע. כדאי, אם כך, שתנסי לא לצוף בו, אלא קצת לשחות.טיפול זוגי יכול לסייע לכם לראות מחדש זה את זו. אם הוא לא מעוניין, עדיין את יכולה לעשות זאת לבדך,ועדיין ליצור מומנטום חדש שגם הוא יגיע אליו.אבל בואי ונצא מתוך הנחה שאתם לא הולכים ליעוץ זוגי:הקושי העיקרי שלך הוא שבן זוגך חוזר מהעבודה, וכבר לא רואה אותך. השאלה היא עד כמהאתרואה אותך? כי אם את נסחפת בזרם ששוחק אותך, עבודה-ילדים-אוכל-נקיון, וכתוצאה מזה דועכת, ומאבדת עניין בחיים, הרי גם הוא יכול לאבד בך עניין. אם את מרשה לעצמך לאבד בך עניין, למה שהוא לא יעשה את זה גם?אם היחסים ביניכם סבירים, ואין מריבות מיותרות שממררות את החיים, אולי כדאי שתתחילי לדאוג לעצמך לעניין בחיים. הראי טוב בבית, אבל עוד יותר טוב כשאת יוצאת החוצה. אם אחרי שהילדים הולכים לישון הוא הולך אל הטלויזיה, שפרי את חיי החברה שלך. לכי אל חברה, הזמיני חברות הביתה. לכי לחוג. קחי קורס ערב או בוקר במשהו. קני אופניים ועירכי טיולים בפארק או בשדות אם יש לך כאלה. חפשי תחום שבו תוכלי לעבוד בשעות הפנאי שלך, ואפילו מהבית (אינטרנט/מכירות/תיווך או כל דבר אחר שמתאים לך). במילים אחרות: חפשי לך משהו שבאמת יעורר אותך. הקדישי לזה 4 שעות (נטו) בשבוע, למרות העייפות ולמרות השחיקה. אם תצליחי לעורר את עצמך, זה יהיה שווה כל רגע, ואולי אפילו יהיה לך קל יותר למרות העומס. ואם תעשי את כל זה, ותתחילי לפרוח, יש סיכוי שגם הוא יבחין בשינוי, וישים לב אליך. במילים אחרות, תפסיקי להיות עבורו דבר המובן מאליו. ואם לא? על זה אומרים זב"שו. תתחילי לשחות, ומי שירצה יצטרף אליך עם הזמן.

ו..השלב הבא.מאחר ושנים ארוכות השקעתי במקצוע (לימודים ועבודה)אני שוברת את הראש במה עוד אוכל להתעסק ויתכן שעבודה נוספתתתאים לי כרגע כי אני מרגישה שלמרות ההשקעה הרבה במקצוע שלי אין תמורה נאותהובעיקר, לא נראה שיש דרך כלשהיא של התקדמות ואני כבר כמעט 14 שנה באותו מסלול.חשבתי על עיסוקים של שחרור כמו יצירה, מוסיקה, פעילות גופנית אבל נראה לי שאסתפק בהם רק לטווח הקרוב וכשבני יגדל מעט אוסיף עליהם משרה מענינת או מכניסה.פשוט, מאחר ובעלי משקיע כמעט את אותן שעות (רבות) ומרוויח כמעט כפול אני לא מרגישה שווה וכדאי לי לעבוד משרה חלקית כדי לשמר את גחלת המקצוע שהשקעתי בו כל כך הרבה שנים ויתכן שאמצא בו שוב ענין ופרנסה לכשהילדים יגדלו. ובשעות האחרות כשבעלי בעבודה לחזק את הצדדים הנוספים במכלול שברוחי.ושוב תודה שנתת לי כיוון מחשבה.

ואולי כדאי להקדים עם חיפוש משרה נוספת. פקחי עין כל העת, עד שתגיע הזדמנות, ואז קחי אותה בשתי ידיים.