יחסי סבתא-נכדה: סיבות להעדפה

סתם אבן על הלב
חזרתי עכשיו מבית אימי. לא היה לי טוב.
חגגנו לבתי יום הולדת, היחס או ההתייחסות לא כמו שנכדים אחרים מקבלים.
אני מציינת נקודה ממש חשובה.
גרושה חדשה! תפסתי מרחק מהוריי! מרגישה לא קשורה למפגשים יותר.
ראיתי ונוכחתי היום את " ההתייחסות" שבתי קיבלה לבין ימי הולדת של אחיינים אחרים.
אני אשמה? תפסתי מרחק, נכדים רחוקים, אין קשר חזק?!
והכי מציק לי עכשיו או מה שנאמר לי או איך שהגבתי (מגננה?, הצדקה, הסבר?)
אחותי אמרה לי על בתי " היא נסגרה מעט שמתי לב"
אני הגבתי שהיא לא נסגרה אלא לאחרונה היא מביעה ביישנות כזו ממש מתוקה כשמחמיאים לה.
ובכיתה היא נוכחת מאד. פשוט אני חושבת שהיא פעם בשבועיים רואה את הסבתא אז מתנהגת לפי ריגשותיה ונפתחת בקצב שלה
הכעס שלי: איך אנשים ( אחותי) מרשה לעצמה לנתח את התנהגותה של בתי? כשרואה אותה אחת לחודש?
הכעס שלי: על עצמי. תגובות מתגוננות , מסבירות!
למה ומדוע?????!!!!!!!
אשמח לעצתך איך עונים במצב כזה
ולמה אני כועסת ? כי קיבלתי ביקורת? או שייחסו את התנהגות בתי למשהו שלילי?!
תודה רבה

יובל יקרה,
אולי בגלל הגירושים הטריים שלך, אבל ניכר שאת מגוננת מאד על הבת שלך. קורה שסבים/סבתות קשורים לנכדים מסויימים יותר מאחרים, ולא פעם זה בעקבות הקשר אל הילדים שלהם. האם זה בגלל שהקשר הזה נמשך להעדפות כאלה או אחרות ולתדמית של הילדים שלהם עוד מהיותם קטנים, עד להיותם בוגרים? – לפעמים, אבל לא רק. לפעמים זה קשור לרגישויות של הילדים ולמערכת היחסים שלהם איתם ועם ילדיהם, ולפעמים לתלות שיש ביניהם. היחסים האלה יכולים להגיע מסיבות שונות, ולפעמים גם בשל לחצים של בני זוג או בנות זוג של הילדים ולחצים שמגיעים מהכיוונים האלה ולא מהילדים הישירים, והסבא/סבתא יכולים להיות פגיעים וחוששים מאד מניתוק ומיצירת מרחק ממי שהם מרגישים תלויים בו, רגשית ואולי גם פיזית. סיבות אחרות לפעמים קשורות לגילאים של הילדים, ואולי גם לסדר הגיל ביניהם, או גם – כמו שאולי קורה גם עצלך, למרחק הפיזי, שאולי יוצר יחסי "נאמנות" אחרים. לכן, יכולות להיות סיבות רבות להעדפות כאלה או אחרות, ולא פעם סיבות שונות מתערבבות זו בזו, כשלכל אחת יש משקל שונה.וכשזה כך, וכשאת רואה את הילדה שלך לא מקבלת יחס דומה לזה של הנכדים האחרים, זה כואב. ויתכן מאד שבנוסף לאמפתיה שלך לבת שלך, זה כואב גם כי זה אולי מעצים את התחושה שלך על מה שאת מרגישה ביחסים של אמך איתךמצד שני – כשאחותך אומרת לך שבתך נסגרה מעט, אפשרות אחת היא שזו ביקורת שהיא עושה דרך השוואה, נניח כדי להצדיק את אמך שמתקרבת אליה פחות. אבל אפשרות אחרת יכולה גם להיות שזה מתוך דאגה ותשומת לב, שאולי כדאי לומר לך שאולי תעשי משהו עם זה. איך את לוקחת את זה, כבר יכול להיות תלוי ברגישויות שלך, ובתקופה הזו, לאחר גירושים, הרגישויות לילדים יכולות להיות גבוהות בהרבה (ולמען האמת, זה אפילו רצוי, כדי שלא לשכוח אותם בתהליך בגלל התהפוכות שההורים עצמם עוברים), ואולי גם ביחסים שיש לך עם אחותך, ובמידת האמון שיש לך בה.כך או כך – כשאת נפגעת ומראה את זה, או כשזה מורגש גם כשאת מנסה להבליג), היחסים שבינך לבין אמך יכולים להשפיע על היחסים שבינה לבין בתך. אני מבין שאת רוצה לשפר את היחסים האלה ואת היחס של אמך אל בתך, וכאן – אין דבר יעיל יותר מסבלנות. גם אם באמת יש איפה ואיפה. עם השנים, בתך שגדלה תדע למצוא את מקומה בעצמה עם אמך.ובינינו, הרי גם היחסים שבין הורים לילדים אינם שווים, כי לכל ילד אופי אחר, הוא או היא הגיעו בזמן אחר, עם אחים גדולים וקטנים, עם צרכים אחרים, ועוד, גם אם ההורים משתדלים להיות שוויוניים. היות שהיחסים עם הנכדים עוברים עוד מסננות נוספות, ההבדלים בין אחד לאחר יכולי להיות גדולים עוד יותר. ככל שתדעי לקבל את זה, כך יהיה לה קל יותר למצוא את מקומה ללא משקעים שעלולים להזיק, ולך יהיה קל יותר להטות את הכף לטובתה בעדינות, ובמעשים טובים וחיוביים.