יחסי נישואים: ריחוק ודינמיקה משפחתית

אנחנו נשואים 17 וחצי שנים , הורים לשישה ילדים. הזוגיות שלנו ידעה עליות ומורדות. מצבנו הכלכלי לא מזהיר אבל במגמת שיפור. בשנים האחרונות בעלי פחות לוקח אחריות ודי משתמט ממטלות הבית בטענה שיש לנו ילדים גדולים והם יכולים לעזור לי. לרוב אני מסתדרת. אבל, בשבועות האחרונים עם ההכנות לחג והחג עצמו ציפיתי ליותר עזרה ממנו וכם הבהרתי לו את זה. יש לציין ששנינו עובדים. בחג שנינו היינו בחופש. במהלך ימי החג עבדתי ללא הפסקה. בישולים. נקיונות. ילדים. ארגון לטיולים ועוד. והוא, היה סביב עצמו
ישן
אכל. התפלל. מה שהכי הפריע לי שהוא גם היה מרוחק וקריר. כמה פעמים במהלך החג אמרתי לו שקשה לי. אבל הוא ממש זלזל ולא שיתף פעולה. ביום שישי שתה הרבה יין והשתכר ממש
בסעודת לילי שבת היו לנו אורחים והוא דיבר שטויות. הבנים הגדלוים ממש התעצבנו ואיך שהלכו האורחים זה התפרץ להם והחלו לריב. ואז הבן הגדול, בו 16 התחיל לבכות ולצעוק: למה את נשארת איתו? למה לא התגרשת ממנו כשהיינו בני ארבע? הוא משפיל אותך. לא עושה כלום בבית. מזלזל בך. למה אץ נותנת לו להתנהג ככה? הייתי המומה. הרגשתי שהוא נכנס למחשבות שלי ומצטט אותן. גם הבן השני תמך בדבריו. בנתיים בעלי נרדם, לשם שינוי. ובבוקר כשכולם ישנו התעורר והתחיל לדבר על מה שהיה. סיכומם של דבריו הוא שאני מסיתה את הילדים. מתלוננת כל הזמן שהוא לא עוזר ולכן הם אומרים מה שאומרים. אני עושה ממנו מפלצת. ובעל ואבא רע ואני תמיד צודקת. אף פעם לא מוכנה להגיד שהוא צודק. אמרתי לו שהוא צודק שאני לא צריכה להגיד דברים ליד הידלים. אבל שלא אני עושה ממנו כלום. אלא כל אדם עושה את עצמו ואת תדמיתו בעיני אחרים לעצמו. שורה תחתונה. הוא מפחד שאני רוצה להתגרש. צועק ומשפיל אותי. אני קצת אובדת עיצות. לא רוצה להתגרש. יש לנו 6 ילדים . ואני אוהבת אותו כשהוא במצב נורמלי וטוב.

תהילה יקרה,
את כותבת על יחסי נישואים שיש בהם טוב ויש בהם גם פחות טוב. הפחות טוב, לדברייך, הוא הריחוק שלו, ממך ומהילדים, וההתכנסות בעצמו. אם אני מנסה לנתח את הדינמיקה המשפחתית שלכם, נראה לי, לפי מכתבך - גם אם איני בטוח לחלוטין שזה כך - שבן זוגך אינו חם ופתוח כאדם, ושיכולת התקשורת שלו האישית, החברית והיומיומית (מה שנקרא שיחת חולין פשוטה, שעוזרת ליצירת קשר ולשמירתו היומיומית) אינה קלה לו. אולי כי הוא קפדן וביקורתי, ואולי כי הוא פגיע ומתרחק מהר כאשר הוא חושש שפגעו בכבודו, ואולי בגלל סיבות אחרות. אם זה אכן כך, זה הופך אותו ל"רך" פחות, עלול לגרום לריחוק שלו מאנשים בכלל, אבל גם מבני משפחתו, את והילדים. ויתכן מאד שהוא סוחב כבר זמן רב את ה"שק" הזה, של את והילדים כחבורה שהיא נגדית לו, ואולי עד כדי עוינות (כשהוא רוצה משהו, ואת ו/או הילדים מתנגדים ורוצים משהו אחר - ובמצב רוח סביר, הוא פשוט יכול לוותר, אבל לא בהכרח להרגיש טוב עם זה). יתכן מאד, אגב, שדווקא האלכוהול מאפשר לו להשתחרר ולהיות "חברותי" יותר, ולהשתחרר, גם אם כשזה יותר מדי, זה יוצא כ"שטויות", ואולי לכן הוא שותה מדי פעם, גם אם הפעם הגזים. לכן, הפעם העוינות המשפחתית נגדו, לפחות על פי התחושה שלו, יצאה אל פני השטח, ואז גם הגיב באופן חריף יותר והציף את כל מה שהוא מרגיש עוד קודם לכן. כנראה שקשה לו, אבל לפי דברייך, אינו אדם רע. אחרת לא היית רוצה להישאר איתו.אם מה שתארתי הוא פחות או יותר נכון, זה אומר שהמצב הוא גם בר תיקון. דרך אחת, היא טיפול זוגי, שגם הוא ירצה לעשות, תוך נכונות של שניכם ומחוייבות לבצע אותה. הוא יצטרך ללמוד להסיר הגנות, ואולי ייקח לו קצת זמן לקבל את זה - כאשר התפקיד שלך, במהלך פגישות טיפוליות, צריך להיות תומך (הוא צריך את הביטחון הזה כדי להיפתח ולהסיר הגנות), אבל גם מכוון - ואת זה צריך לדעת לעשות באופן שאינו ביקורתי, או לפחות לא נתפס כך. זה תהליך שאתם צריכים להיות מחוייבים אליו במשך כמה חודשים.דרך אחרת, היא לנסות לעשות זאת בעצמך. זו דרך ארוכה ולא קלה, אבל אפשרית דווקא בגלל שההערכה שלי היא שהמצב הוא בר תיקון, שזה אומר גם שבעלך הוא אדם טוב בבסיסו, ומצפוני, וכוונותיו טובות. ראי בבקשה באתר שלי את דף "עזרה ראשונה באינטרנט". בעמודה הימנית, ראי תחת סעיף "חיזוקים חיוביים" שתי שיחות שניהלתי עם מישהי, כאן בפורום הזה, לפני מספר שנים (קישורים כ"שיחה ראשונה" ו"שיחה שניה"). קראי הכל, וזה הרבה. אלה הם שינויים שאת יכולה ליצור בהתנהגות שלו, דרך שינוי באופן שבו את אומרת לו את מה שחשוב לומר לו. וחשוב, כל העת, שיבין שהוא חשוב לך. מנסיוני, לא קל לעשות זאת ללא הדרכה, אבל אפשרי. אם קשה לך, ואם הוא לא ירצה ללכת לטיפול זוגי, לכי לבדך, כדי לקבל את ההדרכה המתאימה. ראי, אגב, באותו דף, גם את הקישור מימין "טיפול זוגי אצלכם בבית", כאפשרות של טיפול זוגי אתי, מכל מקום שבו אתם מתגוררים.