יחסים: כש"על הנייר" לא מספיק

לפני כמה שנים היה לי קשר עם בחור בן גילי שנינו היינו בני 28 ו30 .מתחילת הקשר היו בעיות הוא מעולם לא באה לאזור שלי או לבית שלי והוא היה עובד באזור שלי.רק הוא היה לוקח אותי אליו.היה מרחיק את אחותו ממני,לאכול רק בחדר,היה מפריעה לו אם הייתי הולכת להשתין הרבה .העבודה שלי הפריעה לי זילזל בה.כל מיני דברים הזוים נראה שהוא מאוד חשב את עצמו.רק אחרי כמה חודשים פגש את הוריו וגם זה היה נראה שהוא עושה טובה .שאל למה בקניון .לפני כן על ההתחלה תמיד אמר רק הזוג קובע.בסוף נפרדנו בטונים צורמים כל הזמן מריבות ומאבקי כוח.הוא אדם לא קל .שאלתי לי אלייך מה פשר ההתנהגות הזו ולמה היה מגיע לי יחס כזה.זה המקרה הכי קשה שקרה לי בחיי הזוגיות אי פעם.יש שם למה שהוא עשה האם זה מוטיב לגבר מתעלל רגשית

שיר יקרה,
כנראה שלא מגיע לך יחס כזה, ואת מבינה את זה. לא כל אדם הוא אדם טוב, ולא כל אדם הוא יציב ונדיב. מצד שני, את אומרת שזה היה המקרה הכי קשה שקרה לך בחיי זוגיות אי פעם. מעולה. כי אני מבין מזה שהיחסים שהיו לך לפני ואחרי היו מוצלחים יותר. לפעמים קורה שנתקלים באדם שהוא נראה מוצלח מאד "על הנייר", כלומר, עם התעודות המתאימות, אינטליגנט, נראה מעולה והסקס מדהים, אבל כזה שאינו מסוגל להתמסר לקשר כפי שצריך. הצרה היא שזיכרון האיכות שעל הנייר נשאר לפעמים לזמן רב, בעיקר כתחושה של החמצה, למרות שהאדם הוא בן זוג מאד לא מוצלח. כנראה שזה מה שקרה לך.