יחסי מרות בעבודה: סיכונים והמלצות

היי נוצר מצב די מוזר והייתי שמחה לאיזה שהם עצות ממך. בת 30.
העניין הוא שהתחלתי לשים לב בעבודה למישהו שעובד איתי ודי קשה לי להבחין האם הוא בעניין או לא או שפשוט סתם נחמד.. בתחושה שלי קיים מתח בנינו הוא מחייך אלי המון יוצר איתי קשר עין אבל נוטה להתרחק במידה ונהיה בקרבה אחד של השניה לבד.
לזה צריך להוסיף את העניין שהוא מעליי בהררכיה התעסוקתית מה שיוצר את הדיסטאנס מה שמקשה על הקרבה. הוא רווק יש לציין.
בנתיים אני נקשרת אליו יותר ויותר באופן חד צדדי ומרגישה שנכנסת לבור ללא מוצא.
האם עלי להתקרב ולהבין אם יש צאנס לזה או להתרחק..? איך עלי להבחין אם הוא בכלל מעוניין? ובמידה ואתרחק הריחוק לא גורם לרגשות להעלם מה עושים איתם? האם להחמיר עד כדי התפטרות?
תודה

שרונה יקרה,
זה לקיחת סיכון. ראשית, שמבחינה חוקית, כאשר יש יחסי מרות, יש איסור על יחסים על פי חוק. אם כי, הצד השני הוא שרבים רבים עשו זאת במסגרת העבודה, אם כי הסתירו זאת במשך זמן רב עד שהקשר היה יציב מספיק שאפשר היה להוציא את הקשר הזה לאור באופן גלוי. שנית, מפני שאם תנסו וזה לא יילך, ואפילו אם רק תתני רמזים מספיק ברורים והוא יסרב לך, יהיה לך מאד קשה להישאר במקום העבודה שלך. את זה אפשר לראות מהעובדה שכבר עכשיו, עוד לפני שהוא אמר משהו, או סרב, את כבר מתקשה להיות בנוכחותו בעבודה מבלי שקורה משהו. זה יחמיר אם תתחילו להיות בקשר, או אם תתני רמזים ברורים לכך, והקשר לא יתממש, או יתממש וייפסק.פרקטית, אם ממילא את מתכוונת לעזוב את העבודה בגלל הרגשות שלך, לכאורה הכי נכון הוא לנסות קודם, ורק אם זה לא מצליח להתפטר וללכת למקום אחר. רק שלא ברור לי איך זה ישפיע עליך, ועל סיכויי העבודה שלך במקום אחר, או על המלצות. מבחינה אתית, אולי הכי נכון למצוא מקום עבודה אחר, ואז לנסות את הקשר איתו, כי אז הוא יהיה נקי יותר מהשפעות נוספות. אבל זה מחיר גבוה של סיכון, רק כדי לבדוק קשר שאולי יצליח ואולי לא. ואני לא יודע מהי העבודה שלך, ועד כמה קל או קשה למצוא את עצמך מחדש במקום שיהיה טוב לא פחות מהנוכחי.בצד כל זה, אני מרגיש את המצוקה שלך, ואת העוצמה שבה את נסחפת לתוך מערבולת רגשית עוד בטרם היה משהו. יש סבירות גבוהה שהרגישות הרבה שגורמת לך להרגיש כך, גורמת גם לאי יציבות עם עצמך או עם יחסים עם אחרים, ולקושי להתמודד עם התחלות של קשרים חדשים, ולפעמים גם לקושי לשמור על מקום עבודה.אם את חושבת שיש משהו משמעותי בזה, אולי הכי נכון זה ללכת לטיפול, וללמוד איך להתמודד טוב יותר עם אכזבות ועם הצפות רגשיות, כדי לייצב את העולם שלך.

זה מקשה מאוד על מהלך העבודה והולכת בחוסר מצב רוח תמידי
בעיקר כי אני לא מרגישה ממנו הדדיות או רצון
אולי ישמע מטומטם הייתי רוצה שתתן דוגמאות להתנהגות שמראה התעניינות מבחינתו? ומבחינתי..
איך לעשות זאת במסגרת העבודה לבירור הרגש בצורה עדינה..?
האם יכול להיות שבתפקיד ניהולי יש בכלל זמן או רצון לאדם להרגיש ולקבל תחושות רגש בכלל ולהתאהב?

שרונה יקרה,
בודאי שזה מקשה. ואני חושב שאת נותנת הרבה יותר מקום לצד הזוגי - גם אם הוא בעצם לא קיים או עדיין לא קיים - מאשר לצד המקצועי שלך, שהוא ממשי וקיים.כל זה קורה בעולם הרגשי שלך, ולא הקוגניטיבי-הלוגי שלך, לכן בדיוק הצעתי לך אולי ללכת לטיפול, כדי לעזור לך לבחון את האיזונים הנכונים שבין העולם הרגשי שמציף אותך כרגע, לבין מה שהכי נכון לך מבחינה הגיונית. יתכן שבתנאים שלך את עושה בדיוק את מה שצריך ואת מה שנכון, אבל אני לא בטוח. קראי היטב שוב את תשובתי אליך, שכלל לא התייחסת אליה. קראי אותה שוב.לגבי יתר השאלות שלך, אולי אני מומחה גדול יותר, אבל את מכירה הרבה יותר טוב ממני את הפרטים הנכונים לעבודה שלך, ולאישיות שלך ולאישיות של הגבר שבו אנחנו מדברים. לכן, בסך הכל - התשובה הכללית היא שאין ודאות, לא לי, ולמרבה הצער גם לא לך, ואת יכולה לנסות דברים, אבל את צריכה לקחת בחשבון את מידת הסיכונים על פי תנאי העבודה ועל פי האישיות שלך ושלו. וכאמור, העובדה שלא התייחסת לשום דבר ממה שכתבתי, אומרת לי שכרגע את במצוקה וקשה לך לחשוב. אם את לא מצליחה לקרוא את התשובה, התחילי, נוחי קצת, המשיכי, נוחי עוד קצת ותמשיכי שוב. התשובות העקריות שאני יכול לתת לשאלתך, הן שם.