יחסי מין כמשקפת של יחסים

מזה יותר משנה אני מטופלת בטיפולים כימותרפיים. בחודשים האחרונים אני עוברת טיפול מאד אינטנסיבי ואיני מצליחה לתפקד בבית ובזוגיות.הטיפול אמור להסתיים בהצלחה בעוד כחודש.בשלושת החודשים האחרונים בעלי עושה כמעט הכל עם הילדים (כיום בני שנתיים וארבע וחצי), בבוקר בצהריים ובערב ואני מאד מאד מתפעלת ממנו ומהיכולות שלו להענות לילדים מכל הבחינות כולל הענות רגשית, ומהיכולת שלו לפרנס ולדאוג ובד בבד לדאוג לבית.אבל...... אני מרגישה שאין לי סבלנות אליו, לקשר וזוגיות. כשהוא רוצה לחבק אותי אני מסרבת, מציע ללטף, להתרפק עליו או לעשות מסג' אני תמיד לא רוצה, לא קיימנו יחסים מאז שהתחיל הטיפול האינטנסיבי יותר לפני 3 חודשים וזה לא מפריע לי בכלל.גם במחשבה על סיום הטיפולים אני חושבת על להיות בבית כמו פעם, לצאת ביחד כל המשפחה, אך נראה לי שהייתי יכולה עוד בלי סקס, זה לא חסר לי.כשעד לפני כמה חודשים היינו שכבים פעם עד 3 פעמים בשבוע, וכמעט תמיד הגעתי לסיפוק.יש לציין כי אני עדיין מאד אוהבת להיות איתו, לשוחח איתו, אני כמהה לצאת שוב ולבלות ולהיות ביחד, והוא היה ונשאר חברי הטוב ביותר. אבל אני פתאם לא נהנית ממגע, לא רוצה סקס, לא מתגרה מכלום, לא מתחשק לי שילטף אותי, המגע שלו מעצבן אותי ויותר נעים לי במיטה כשאני לבד בשעות היום מאשר בלילה כשהוא עוטה עלי, מחבק...יש לציין ששיתפתי אותו בתחושותי, באופן מאד עדין ולא מעליב, אמרתי שיש לי המון בחילות וכאבים ולכן אין לי סבלנות לכלום... וגם לא אליו.אשמח לשמוע את דעתך.

אמא יקרה,
כבר אמרתי בפורום הזה שוב ושוב, שאינטימיות ויחסי מין הם בדרך כלל מראה של יחסים. ראי גם את הקישור הבא (כאן), העוסק בזה מנקודת מבט הפוכה.אני מציע שתדברי עם הרופא שלך. הם אמורים להכיר את כל הסימפטומים, ובין היתר גם את זה, ויוכלו ליעץ לך באופן הטוב ביותר בכל מה שנוגע להשפעות שיש לזה עליך, וכמה זמן הן נמשכות. רק אם תהיה בעיה בתום הטיפול, ויסתמן מצב שבו הגוף שלך (או המוח) נכנס להרגלים חדשים שאינם רצויים, כדאי יהיה אולי לגשת למטפל מיני.