יחסי מין בנישואין: מה עושים?

שלום.
אבקש לשאול האם בין בני זוג נשואים צריכה להיות הבנה הדדית ותמיכה הדדית כאשר צד אחד פונה לצד השני בנקודות שמפריעות לו , האם הצד השני צריך להתחשב בו ולהבין את אותם בעיות שמפריעות לו ולפעול לשיפורם גם באם הוא לא מסכים ?האם לדעתך בעבת זוג שאינה מתה על יחסי מין ועושה זאת על מנת לספק את בעלה מתוך כוונה שבעלה לא יבגוד בה או מתוך אי רצון להתגרש על בן הזוג להתחשב בחוסר החשק הזה , להבין אותה , להגיע איתה להסכם ולהבנה בנושא מתוך הבנה והתחשבות ?תודההרצל

הרצל יקר,
שאלת שאלה מאד חשובה, בעיקר כי היא די נפוצה בתחושה של גברים נשואים. אנסה לקצר, ולעזור לך לקבל נקודת מבט אחרת דרך שאלה: האם היית מייעץ לבתך, או לאחותך, או לאמך מול אביך או מול בן זוג חדש אם היא התגרשה, לקיים יחסי מין עם בן זוגה לעיתים תכופות גם כשהיא לא רוצה, רק כדי שלא יבגוד בה ולא יעזוב אותה?במחשבה שנייה, אני לא רוצה להשאיר אותךבתחושה של תסכול, גם אם הבנת את עמדתי. גם אני מבין את התסכול שלך. אבל העמדה שלך מולה היא עמדה כוחנית. פערים בין בני זוג בעניין הזה הם דבר די נפוץ. כשהם משמעותיים, זה בדרך כלל נובע או מבעיות מיניות על רקע כזה או אחר, או מריחוק רגשי - שפעמים רבות נובע מבעיות הבנה, אמפתיה ותקשורת. בשני המקרים האלה כדאי לטפל, כי התסכול המתמשך מערער את יחסי הנישואים. אם המקור לא ברור, ואם אתם לא מצליחים ליצור הבנות טובות וחיבור רגשי טוב לבדכם (וזה יכול לקרות - זה לא מחייב כשלון הנישואים, כי פעמים רבות זה משהו שאפשר ללמוד) - לכו לייעוץ זוגי קודם. אם גם לאחר שהביטחון והאמון ההדדי שיש לכם זה בזה, ובכלל זה גם בהבנה ששניכם רוצים זה את טובתו של זה ואת המשך הזוגיות, וכשתהיו בטוחים בתקשורת שלכם והבעיה תישאר משמעותית, אולי כבר שם יעלה הצורך ללכת לטיפול מיני.

תודה .היינו ביעוץ זוגי , היינו ביעוץ מינו ומבחינה מינית ממש כלום לא השתנה .אשתי טענה כי מבחינתה היא יכולה גם לחיות ללא מין , מספיק לה חיבוק וליטוף אבל היא מבינה אותי "ונותנת לי " פעם פעמיים בשבוע .ביעוץ המיני / זוגי הבנתי בדיוק מה שקורה לי ומה שקורה ליחסי המין ביננו , האם לדעתך "הלתת לי" זו הבנה מצד אישתי ואני צריך לחיות עם זה ?עוד היא הוסיפה באותם יעוצים כי היא עושה את זה בשבילי וזה לא חסר לה המגע המיני , היא נהנת מהליטוף ומהחיבוק ומאחר והיא מבינה שאני צריך יותר אז היא נותנת לי , האם זה לא כוחני מצידה ?איך אני יכול לחיות עם המחשבה הזו שאשתי נותנת לי , לא צריכה את זה ועוד וכתוצאה מכך שהיא לא צריכה וזה לא חסר לה כך גם נראים יחסי המין בינינו .לצערי אותם פגישות יעוץ גרמו לי להתרחק רגשית ומינית מאשתי .הרגשתי שנים שלאשתי אין חשק למין , יש לה ירידת חשק רצינית , למרות ששוחחנו על זה היא שנים הכחישה זאת וביעוץ זה יצא החוצה ואני עד היום במצב שקשה לי לבלוע את הבלוף והשקר שלה לאורך שנים והמשחק שלה .מה דעתך עלי לעשות במצבי הרגשי .תודה

הרצל יקר,
לא כתבת את גילכם, וכמה זמן אתם נשואים. יכולה להיות לזה משמעות.אבל לפי מה שאתה כותב, הייתם בטיפול זוגי ומיני, והדברים לא נפתרו לכם בתהליך הזה. קח בחשבון שהם לא אמורים בהכרח להיפתר דווקא דרך הפיתרון שאתה רצית. זה לא עובד כך, כי אתם שניים. הם אמורים להיפתר כך שתגיעו לשיווי משקל בין הצרכים והרצונות שלכם, ודרך החיים שלכם, כזה שתוכלו לקבל. גם קבלה הדדית היא חלק מהפיתרון. העובדה היא שלא הגעתם לזה. אני לא יודע כמה זמן הייתם בטיפולים, וגם לא מדוע החלטתם להפסיק בטרם הגעתם לשביעות רצון. אולי הייתם צריכים להמשיך.ולגבי שאלתך על הכוחנות מצידה: אשמח אם תסביר לי מדוע אתה חושב כך. אתה כותב: "היא מבינה אותי ו'נותנת לי' פעם פעמיים בשבוע". אם כך, עושה רושם שהיא הולכת לקראתך. מדוע זו כוחנות?שמתי לב גם שלא התייחסת לפיסקה הראשונה שבתשובתי הקודמת. יתכן שיש לזה משמעות. מדוע לא הגבת לזה, בעצם?

סליחה אבל לא הבנתי את הפיסקה הראשונה .תודה

אני מביא אותה שוב:האם היית מייעץ או מאחל לבתך, או לאחותך, או לאמך מול אביך (או מול בן זוג חדש אם היא התגרשה), לקייםלעיתים תכופותיחסי מין עם בן זוגה גם כשהיא לא רוצה, רק כדי שלא יבגוד בה ולא יעזוב אותה?

בהחלט לא.תודה

ד"ר חסון.בטיפול אשתי הגיעה להחלטה שלמרות שהיא לא נהנת מיחסי המין ולא זקוקה להם היא "תתן לי " על מנת לשמור על שקט תעשיתי ועל מנת לא לפרק את הבית כפי שאני רציתי .אפשר לראות את זה ככוחני ואפשר לראות את זה כדרך פשרה שלה לסתום לי את הפה למרות שלא הסכמתי לפתרון זה .אני מתוסכל ומסתובב עם ההרגשה שאשתי "נותנת לי " על מנת לשמור על המסגרת , זה מאוד מתסכל ומאוד לא מקרב אותי אליה .האם לדעתך יחסים כנים ואוהבים צ"ל להתבסס על "לתת פעמיים בשבוע" איך אפשר לחיות עם זה ?תודה

הרצל יקר,
אני שמח שענית לי על שתי השאלות.אני לא בטוח שניתן לקרוא להחלטה שלה, שהיא בסופו של דבר החלטה של נתינה, "כוחנית". אבל אני מבין למה אתה מרגיש כך. אתה אומר שעצם הנתינה שלה "סותמת לך את הפה", כי לכאורה "כבר אין לך על מה להתלונן", ואתה דווקא רוצה להתלונן. אתה מרגיש כפוי להמשיך מערכת שבה, לו אשתך היתה נוהגת, למעשה כפי שהיית מצפה מכל בת משפחה אחרת שלך שאין לה עניין משמעותי בסקס עם גבר מסויים (ראה תגובתך לפיסקה הראשונה), היית יכול יותר בקלות להחליט לעזוב. כרגע, בכך שהיא נותנת לך את מה שהיא יכולה ובדרכה,היא מונעת ממך את האפשרות להיפרד ממנה ובו זמנית גם להרגיש צודק.כפי שכתבתי לך, לדעתי הטיפול שלכם לא נגמר, ואתם צריכים להמשיך אותו. יותר מזה באמת לא אוכל לומר הרבה במסגרת הזאת.אבל אומר בכל זאת עוד דבר אחד חשוב: האם יתכן שאשתך נהנית (רגשית) מעצם הנתינה לך? כלומר, גם אם אולי היא לא מגיעה לאורגזמה (ונשים רבות לא מגיעות לאורגזמה ובכל זאת רוצות ונהנות מיחסי מין בריאים), או אם היא כן אבל לא מרגישה שזה כלשעצמו חשוב לה (וגם זה יכול לקרות), בהחלט יכול להיות שהיא נהנית מעצם העובדה שלך טוב. כלומר, מעצם הנתינה שלה. אני מבין את ההרגשה שלך שגם אתה רוצה לתת באקט המיני, ולהרגיש שאשתך מעריכה את זה (כלומר, דרך זה שתיהנה מזה ושתִראה שהיא רוצה את זה לא פחות ממך), כי זה באמת נותן הרגשה טובה. אבל לא תמיד הצד השני מסוגל לקבל, ולפעמים בגלל עניינים פנימיים שלו שאינם תלויים בך. אם זה כך, יתכן אפילו שגם היא קצת מאוכזבת מעצמה, ואתה אולי ממשיך ופוגע בביטחון העצמי שלה כאשה, כאשר אתה לא מקבל אותה כפי שהיא. יתכן מאד שהקבלה שלך את הנתינה שלה - היא הדבר העיקרי החשוב לה, והיא הנתינה המשמעותית שלך שאתה מונע ממנה. אם תצליחו לכוון היטב את הנתינה שלכם, לתאם ולקבל אותה ולהבין אותה, אולי האהבה שביניכם תהפוך להיות הדבר החשוב והמשמעותי, וההבנה שאתם גם רוצים וגם נותנים, וכן, גם מקבלים, כל אחד בדרכו.ובאשר ל"פעמיים בשבוע", זה בהחלט בתחום הנורמה. אנשים רבים היו חותמים על זה בשתי ידיים, לעומת מה שיש להם, ואחרים (כן, גם גברים רבים), היו אומרים שפעמיים בשבוע באופן קבוע, זה קצת יותר מדי להם.

תשובה לענין.תודה מכל הלב .אחשוב ואפנים את מה שכתבת .תודה .