יחסי הורים וילדים: אתגרים ופתרונות

יש לי קושי בלקבל את היתנהגות של בתי הצעירה כמעט בת20 שלרוב רק מבקשת עזרה גם בכסף.לא מרגישה אותה מחזירה לי יחס .מרגישה מנוצלת. מאמינה שאם יקרה לי משהו קשה היא תהייה לצדי. ביום-יום זה לא קורה.אני גרושה. היא כמה חודשים אצל אביה.יושנת אצלי כשאני לא בבית.חוגגת פה עם חברה .והולכת כועסת על כל בקשה אפילו מילה שלי?איך להגיב?האם זה עובר עם הגיל? זה אופי או מה?

מרסל יקרה,
יחסים בין הורים לילדיהם אינם פשוטים, ובעיקר כאשר הם מתבגרים. הם מחפשים את העצמאות שלהם, ולא תמיד קל לשחרר. בצדק או שלא בצדק, הם לפעמים תולים בהורים את החולשות שלהם, ולהורים לא תמיד קל לאפשר להם את זה. את אוהבת אותה, כי היא הבת שלך. לא תמיד היא מרגישה זאת, ובעיקר כאשר את מתלוננת או דורשת ממנה משהו. היא אוהבת אותך, כי היא הבת שלך. אבל לא תמיד את מרגישה זאת, כי היא עסוקה בעצמאות שלה. ילדים בגילאים האלה יותר אגוצנטריים ורואים את עצמם. גם הורים לפעמים כאלה. וכמו בכל יחסים – צריך לפעמים לדעת לוותר. ומאחר שמדובר ביחסים שאינם סימטריים, להורים יש תפקיד חשוב יותר בויתורים הללו מחד, אבל גם לדעת לשים גבולות מבלי לפגוע, ומבלי לשפוט ולבקר (בשל הרגישות שלהם למחוייבות שהם היו רוצים לראות מצד ההורים), מאידך. יחסים כין הורים לילדיהם אינם פשוטים, ובעיקר כאשר הם מתבגרים.

ד"ר יקר
!אתה גדול והתשובות שלך!ב15-16שלה היו לה תגובות קשות לכל מילה,בקשה שלי.היו קללות,צעקות אלימות מילולית .גם לה היהי קשה עם זה .עכשיו היא אצל אביה . אין יותר בלגנים.אני אוהבת אותה גם היא. זוכרת את העבר. אולי זה יחד עם מצב כלכלי קשה מפריע לי לפרגן ולהשקיע.היא מחפשת קבלה.אהבה וגבולות .מה אני עושה עם העבר? זה יעבור לה עם הגיל?שוב שוב תודה.

מרסל יקרה,
אני לא יכול להבטיח לך שזה יעבור לה עם הגיל. להרבה בנות הטינה כלפי האם מתרככת עם הזמן, אבל לא לכולן. ככל שתהיי שם בשבילה כשהיא צריכה, וקשובה לה כשהיא צריכה, אבל גם שמה גבולות במקומות שאת צריכה או לא יכולה - ולא מתוך כעס אלא באופן הנותן לה כבוד, אבל גם מסביר שלך קשה או שאת לא יכולה אחרת, הסיכוי שזה יקרה הוא טוב יותר.