יחסי אם ובן: התמודדות עם רגשות מורכבים

ישלי קושי בתקשורת עם בתי בתה20,5. אני גרושה.גידלתי אותה לבד מאז שהיא בת8. מגיל 16,5היא גרה אצל אבא שלה.לא באה אלי הרבה. אני מנסה להתקרב אליה. גם פניתי לעזרה. היא לא מוכנה להצתרף בנתיים.אתמול אמרה לי,כילמדה להוית אמא לעצמה.טוב לה.השתחררה,יש לה חבר טוב. תמצעה עבודה,תלמד.היחסים איתי לא חשוב לה לתקן.אמרתי לא פעם,כיעשיתי את מה שיכולתי וידעתי. היא לא מקבלת . בכל שיחה שלנו גוררת אותי לעבר.אין לי הרבה שמחת חיים.אחרי המפגשים איתה אני עצובה. ההאם הזמן יעשה משהו? האם יש דרך אחרת אליה?תודה רבה וחג שמח!

חנה יקרה,
זה לא קל להרגיש כך. זה קורה להורים רבים גם ללא גרושים, אם כי הרגשות טעונים עוד יותר לאחר גרושים. חבל שזה כך הן להורים והן לילדיהם. למרבה הצער, אין לך הרבה מה לעשות כרגע, בשל המטענים שהיא צברה. תצטרכי להאזר בסבלנות, ולהיות בשבילה כאשר היא תרצה, גם אם בזוטות. צריך המון סבלנות, עד שהיא תקבל את היכולת לסלוח על מה שהיא חושבת שעוללת לה (וזה לא משנה אם זה נכון או לא נכון), ולקבל אותך. ונדמה לי שמבחינתה סליחה הרבה יותר קלה מאשר הבנה שאת היית בסדר, כך שאנא קבלי זאת כך ובזרועות פתוחות כאשר זה יגיע, מבלי להצדיק את מה שהיה, כי אז תחזרו למשבצת הקודמת, וזה לא מה שאת רוצה.אני מכיר לא מעט נשים, אגב, שחזרו ליצור קשר מנותק עם אמן (או אפילו עם אביהן), לאחר שנכנסו להריון או ילדו. כמו שאמרתי - זה לא בא ברגע.אני מציע לך לקרוא מאמר שכתבתי לא מזמן ל-Ynet:http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4064049,00.htmlאמנם המאמר מתייחס לאבות שלא מזמן התגרשו, ובכל זאת תוכלי אולי להשליך מזה על עצמך באותם מקומות שבהם הקושי שלך דומה.

תודה רבה לך!תשובתך עזרה לי מאוד! גם הכתבה. לחכות -זה קשה.השאלה שלי מה אני עשה ,איך מגיבה כאשר היא באה וזורקת אלי פצצות של תיסכול.המונולוג מתחיל ב"לא הייתה לי ילדות טובה" ומתחמם מהר מאוד. בסןף הפגישה לא מאפשרת חיבוק ולא נשיקה?אני מכירה סיפור שהיה לה נתק עם חברה. אבל הצליחה לשים את העבר בצד ולעזור לחברתה בשעה קשה. אז למה איתי לא?המון תודה !

חנה יקרה,
כי איתך זה אחרת. היא מאשימה אותך, כפי שזה נראה, בפגמים שלה. את לא יכולה למנוע אותה מזה או לשנות את דעתה. היא מדברת איתך, אבל לא מצליחה להביא אותך לקחת אחריות על מחדליך, כפי שהיא רואה אותם, ולה זה מאד חשוב. את לא צריכה לחשוש שאם תודי באשמה היא תאהב אותך פחות או תכעס עליך יותר, כי ממילא היא משוכנעת בזה. תקלי עליה ואת התקשורת ביניכן ואת הקירבה ביניכן אם תוכלי לומר לה: אני מקשיבה לך, גם אם זה כואב לי. אני מצטערת, אני אוהבת אותך, אני רוצה שנמשיך טוב יותר, ושתוכלי לסלוח לי. ואחר כך (וזה לא מוכרח להיות בהמשך אחד – כי ממילא גם התהליך הזה של האשמות-קבלה יהיה תהליך מתמשך): איך את רוצה שנמשיך מכאן והלאה? הקשיבי בעיקר. זה מה שחסר לה. קבלה שלה, ושל האמת שלה.וקחי בחשבון שהתהליך הזה, בנוסף להיותו מאד לא נעים ופוגע מבחינתך, הוא גם תהליך שבו היא יכולה לרפא את עצמה ולחזק את הבטחון העצמי שלה. כך שבסופו יהיה לך רווח כפול, גם קשר שאולי יתפתח מחדש, וגם ילדה שתלך עם הבטחון הזה לחיים.

המון תודה לךד"ר!בטיפולים,שנעזרתי בהם,ראיתי את הצד שלי.אתה עזרת לי לראות את כל התמונה! חזק,נכון ומרגש!!!!את הידע ישלי. לא בטוחה לגבי היכולת וכלים. מאמינה ומפחדת .המון המון תודה!

חנה יקרה,
את צודקת. בכלל לא קל ליישם. אבל העובדה שאת מבינה, והעובדה שאת מקבלת הכרחיות, מאפשרות לך קודם כל לדעת מה ליישם, וזה חשוב מאין כמותו.