יוזמה בזוגיות: מתי זה טעות?

שלום
לך אני נשואה 28 שנה היחסים שלי עם בן זוגי טובים היחסי מין שלנו מעולים כשהם מתקיימים הבעיה שלי שבמשך כל השנים אני הייתי יוזמת את המין הייתי מכינה את החדר בנרות קטורות מאוד רומנטית אני ואוהבת מין בזמן האחרון נימאס לי שכל הזמן אני יוזמת והחלטתי להפסיק ולראות אם בעלי ישים לב לצע יירי ולצערי מאוד לבעלי כלל זה לא משנה והוא לא מודע לזה שהפסקתי ליזום ואני מאוד כועסת ואמרתי לו את זה אך כמו שאנחנו יודעים זה ניכנס מאוזן יוצא מאוזן ונאדה היינו מקיימים יחסי מין פעמיים בשבוע ועכשיו פעם בחודשיים וזה מרתיח אותי שאלתי היא האם עשיתי טעות במשך כל נישואי שהייתי יוזמת? ומה אני יכולה לעשות כדי שהוא יתחיל ליזום? נישבר לי מהמצב הזה אני גם רוצה להוסיף שאני ניראת טוב מאוד ומטפחת את עצמי דחוף תשובה בבקשה

חיה יקרה,
28 שנים שבהם את יוזמת... זה חתיכת הרגל. לא פשוט לשנות את זה בבת-אחת. שאלי את עצמך קודם כל אם במשך כל השנים הללו סבלת מזה שיזמת את האוירה הרומנטית לקראת היחסים האינטימיים שלכם. אם התשובה היא שלילית, כלומר, שדווקא נהנית מהתוצאות והיה לך טוב כשהוא נענה לך, אז הנה לך התשובה לשאלה הראשונה – לא עשית טעות כאשר יזמת עד עתה.אבל אוסיף ואשאל אותך עוד: האם את נהנית מהתוצאות טוב לך מאז שהפסקת ליזום והתחלת לחכות ליוזמה שלו? נדמה לי שהתשובה היא שלילית, כלומר, שכרגע לא טוב לך. האם את רואה לאן אני חותר? כלומר, לו היית ממשיכה בהרגל הישן, היה ממשיך להיות לך טוב, ובודאי יותר מאשר עכשיו, כאשר את כועסת ופגועה. ואז נשאלת השאלה – אז מדוע בכלל התחלת לשנות?וכאן, נדמה לי שהתשובה היא שהחלטת לבדוק אותו. כלומר, החלטת לראות עד כמה באמת הוא רוצה אותך, ועד כמה חסרה לו המיניות ביניכם? והנה עכשיו יש לך תשובה. אולי לא התשובה שרצית, אבל את יודעת היום בודאות שהמיניות שביניכם לא חשובה לו עד כדי כך שהוא יתגבר על המעצורים שלו (בין אם זה עניינים של אגו, ובין אם זה מעצורים הקשורים לשינוי הרגלים, ובין אם זה סתם עניינים אחרים שהוא צריך להחליט להפסיק אותם ולוותר עליהם כדי להכניס לו דבר חדש לראש, שהוא לא היה אחראי עליו קודם). ואז נשאלת השאלה – מה לעזאזל את עושה אם המידע החדש הזה? הדבר הראשון שעשית, היה להיפגע. הדבר השני, כך נדמה לי, היה להסתכל אחורה על מערכת היחסים שלכם, ולשאול את עצמך אם תמיד זה היה כך, מה שאולי מגדיל את הפגיעה. אבל עד היום הרי חיית עם זה בשלום, חיה. אולי ללא ידיעה מדוייקת של העניינים, אבל היה לך טוב. עכשיו את יודעת טוב יותר את מצב העניינים, אלא שאת מטילה את הכל על אבדן המשיכה שלך, במקום על ההרגלים שלו, שאת סייעת לבנות ולקיים אותם. לדעתי, הדבר הנכון הוא לדעת להחזיר בהדרגה את הדברים לקדמותם, ולא לקחת את זה כל כך ללב. מה שהיה ביניכם היה חלק מהזוגיות שביניכם, וחלק טוב של הזוגיות שביניכם, ואין סיבה עקרונית להיפגע מזה, אלא אם את מתעקשת. כלומר, לאחר שעשית את הבדיקה הזו, טבעי שתיפגעי, אבל אני מנסה להסביר לך שחבל על האנרגיות, כי קשה לי לראות איך תועילי בזה לעצמך או לו. הדבר הנכון ביותר הוא לעבוד על עצמך רגשית כדי ללמוד לקבל את זה כחלק ממה שיש ביניכם, ולחיות עם זה בשלום.יש, אם כן, שתי שיטות פעולה שאת צריכה לבחור אחת מהן: האחת גורסת שיהיה לך קל יותר לעבוד על עצמך כדי להחזיר לעצמך לפחות חלק מהשלווה הפנימית והיחסים התקינים, מאשר לעבוד עליו שיתחיל ליזום רומנטיקה באופן שבו את עשית זאת עד עכשיו. השניה תיקח אותך למאבק – שתתעקשי איתו על פרטים, תיכנסי איתו לעימותים, תסבירי לו למה זה חשוב לך, ותאבקי בו עד שהוא ייכנע ויתחיל לחזר אחרייך פעמיים בשבוע באופן רומנטי (ואת תכעסי עליו, כמובן, על שצריך היה לכפות עליו להיות כזה, ושזה לא בא לו מעצמו, ולכן גם התשובה שתקבלי עדיין לא תהיה התשובה שהיית רוצה לקבל - ותישארי פגועה אולי כמעט כפי שאת היום), או שאולי הוא לא ייכנע, והיחסים ביניכם יידרדרו עוד.