טיפים לשיפור זוגיות: לתת מרחב לבן/בת הזוג

אני ובעלי נשואים 8 שנים ללא ילדים עדיין. אני התאהבתי בבעלי בגלל הרגישות והמתיקות שבו. הוא כל-כך עדין, תומך ואוהב אותי מכל הלב וילך איתי באש ובמים. אני אוהבת אותו עד היום. אך מרגישה שיש בינינו פער אינטלקטואלי שמאוד מפריע לי. אני אקדמאית, בעלת רישיון נהיגה וידע במחשבים, קוראת ספרים ובעלת שפה עשירה. לו לעומת זאת אין אפילו רישיון נהיגה, בגרות או השכלה מעבר. אך עם זאת יש לו עבודה מסודרת במוסד ציבורי, אומנם לא בתפקיד בכיר אך יש לו משכורת ממוצעת ותנאים סוציאלים.הרבה פעמים אני מנסה ללמד אותו- אוצר מילים, אנגלית, מחשבים וכו'. די מעודדת לכיוון רישיון נהיגה. הוא משתף פעולה ומראה נכונות. אבל זה לא זה. אני עדיין מרגישה את הפער שיש בינינו.החלל הזה שאני מרגישה מעכב אותי להיות בהיריון. אני עסוקה בהרבה מחשבות איך זה ישפיע לכשיהיו לנו ילדים.האם לדעתך זה עניין פשוט שאין מושלם וזה שיש בו מתיקות ועדינות ורגישות ודאגה והתחשבות כלפיי ובזאת אני צריכה להסתפק? מאחר ויש גברים משכילים יותר, אך לא תמיד יש להם זמן לבת זוגן או שהם לא תומכים בה.אני מרגישה די מבולבלת בעניין. דיברתי עם בעלי על זה והוא אמר שהשנה הוא ייקח את עצמו בידיים ויתחיל לעבוד על הרישיון, השלמה של גמול ועוד.יש לציין, שהרבה פעמים אני מרגישה בושה באוטו שאני נוהגת והוא לא. זה גם לא נוח מבחינה טכנית הרבה פעמים.אני יודעת שאני צריכה לתת לו כוח וחוזק להאמין בעצמו שהוא יכול ושיתקדם. אבל אני עייפה מכך מאחר ואני עסוקה בבעיות אחרות ובכלל בזה שאין לנו עדיין ילדים, שרוב הזמן זה נעשה מבחירה.אני אוהבת אותו ורוצה להשאר איתו, אבל לא רוצה להיות מיוסרת כל החיים שלא בחרתי נכון. לפעמים עלתה במוחי מחשבה להיפרד. אבל מצד שני מי מבטיח לי שאמצא במישהו אחר את מה שאני מחפשת ובכלל איך אני יכולה לנקוט בצעד כזה והאם הסיבה הזו היא מספקת. מה גם שאני באמצע שנות השלושים והשעון הביולוגי להיריון כבר מתחיל לתקתק לי ואני לא רוצה להשאר קרחת מכאן ומכאן.אשמח לשמוע דעתך בעניין.תודה ושנה טובה (סליחה על אורך הפניה. אך הדברים שלי יוצאים מהלב)

אני ממש באותה בעיה ובאתי לכאן כדי לכתוב עליה ולפתע ראיתי את ההודעה שלך.מחכה לתשובה של הד"ר.תודה

ליאה יקרה,
כשאת "מנסה ללמד אותו", אין ספק שהוא לומד דבר אחד ברור – שהוא לא מספיק טוב לך. זה לא מעודד אותו ללמוד, כי המוטיבציה העיקרית שלו תהיה כדי להיות בסדר כלפייך, ואת זה הוא מרגיש, כרגע, שהוא לעולם לא ישיג. אז למה להתאמץ?את צריכה להניח לו. אתם מספיק שנים ביחד כדי שהוא יידע וגם יזכור מה את רוצה. גם אם לא תדברי איתו על זה שנתיים, הוא יזכור. ולכן אין צורך להזכיר לו. אבל אם תתני לו מרחב, ייתכן שהוא יחליט יום אחד לעשות את זה בעצמו. הדרך היעילה ביותר שאת יכולה לעזור לו, חוץ מאשר להניח לו, היא לתת לו מדי פעם, בעדינות, אחריות והרגשה של בטחון. כלומר, להתייעץ איתו כשאת מתלבטת בעניינים שונים, גם כשאת יודעת להסתדר לבד. לבקש ממנו סיוע במקום שהוא יכול, ובודאי בדברים שהוא טוב יותר בהם. כשהוא ירגיש שהוא שווה משהו, יהיה לו קל יותר ליזום ולהתקדם.אני קצת חושש שאיבדת סבלנות, ותהליך כזה דורש סבלנות של מספר חודשים וקצת יותר, והשיפור יחול בהתחלה באיטיות. אם את רוצה באמת להשאר איתו, היי סבלנית, התעודדי משיפור, וקחי בחשבון שהסיכוי שהוא יהפוך לאינטלקטואל הוא לא מאד גדול. אם זה בסדר לך, התחילי בתהליך.