טיפים לשיפור זוגיות: איך לקחת אחריות

אנו נשואים כמעט 20 שנה!!!אשתי מהירת חימה ולעיתיםבשעת כעסהיא אומרת לילדים משפטים כמו: "בא לי לתת לך סטירה" או "את רעה!!" (לי היא לא אומרת דברים כאלה) משפטים שגורמים לי צער רב.אמנם אומרים שאין דנים אדם בשעת כעסו, אך כאשר מדובר בחינוך ילדי האם עלי להתעלם?!לאחר שנים של שתיקה (טעות שלי) ,הגיעו מים עד נפש. ילדים קטנים אולי סולחים מהר, אבל מתבגרים נפגעים מאוד ושומרים את הדברים גם אם הם מבינים שהדברים נאמרים מתוך כעס (והם מבינים).כל המריבות שהיו לנו אי פעם היותמידעלאיךהדברים נאמרים ולא על סיבת הכעס. לאחרונה, מתוך רצון טוב לעזור לילדה מתבגרת (15) למצוא בגדים מתאימים (גם בארון של אשתי), הטונים עלו עד כדי נתק בין ביתי לאשתי וכל זאת משום ששום דבר לא מצא חן בעיני הילדה. ניסיתי לפשר ולהסביר לכל צד עד כמה הצד האחר לא התכוון לפגוע אך ללא הועיל. בקשתי מאשתי להתייחס לעניין כנסיון לעזור לילדה שלא צלח!!! לא צריך להגיע מכאן למריבה שהרי מי שהפסיד מכך זו הילדה!!!למחרת ילדה אחרת (בת 9) איבדה ארנק עם כסף. כשבקשנו ממנה לנסות להזכר מה היא עשתה היא אמרה לאשתי נתתי לך אותו (דבר שהתברר כלא נכון). מתוך ידיעה שהיא לא קיבלה את הארנק לידיה, אשתי נסתה לעשות הכל ע"מ להוכיח לילדה שהיא טועה, תוך שהיא אומרת משפטים כגון: "חבל שירדתי אתך העירה" "מה זה היה שווה?" "לא חבל?" "לפחות היה נשאר לך כסף..." תוך כדי כך אני מנסה להיות באמצע ולומר שזה לא כל כך נורא זה רק כסף ולא יותר חבל אבל ... פעם אחרת ....בדרך הביתה אשתי אמרה לי שהיא רוצה לתת לה קצת כסף ושאלה אותי בשקט כמה כסף נראה לי שכדאי לתת לה, עניתי לה באנגלית כדי שהילדה לא תבין "תני לה חיבוק גדול".היא מאוד נעלבה!!!מכאן הדברים הלכו והדרדרו למשפטים כגון "אתה חושב שאני אמא רעה" ו "מה אתה כל כך שונה אותי שאתה עושה לי את זה?"אם ככה אתה חושב אין לנו מה לעשות ביחד וכך הלאה...לא עניתי!!! מפני שאני חושב שאמירות קיצוניות כגון אלו לא ראויות לדיון בשעת כעס. יש לנו אמנם מחלוקת קשה באשר לדרך הצגת הדברים בכל דיון ובפרט בחינוך ילדים אבל אני לא חושב שהיא אמא רעה גם אםלדעתיהיא טועה כמו שאני לא חושב שהיא צריכה להתייחס אלי כאבא רע אם לדעתה אני טועה.הצעתי (שוב) ללכת לייעוץ והיא ממשיכה לסרב. שאלתי, מה את מציעה לעשות והיא שוב כעסה ואמרה שהיא לא מבינה מה אני רוצה, שאם אני רוצה לעשות החלטה שאני לא אחכה לאישור ממנה. הזכרתי לה שלא אני אמרתי את הדברים ואני מבקש שלא תענה לי כעת אלא תחשוב על הדברים ותציע מה לעשות. אז היא אמרה שהיא לא רוצה לעשות כלום היא רוצה ככה!!!ככה, אני לא רוצה!!!יש לציין שאנחנו לא רבים כל כך אבל כשאנחנו רבים תמיד אני מפשר. יש לנו ילדים מגיל גן ועד תיכון. מה לעשות??????????

מיקי יקר,
אשתך חוששת להגיע ליעוץ, אולי כי היא לא רוצה לקבל ביקורת. העניין הוא שאתה לא יודע להתנהל איתה נכון, וזו אינה ביקורת כנגדך, אלא קביעת עובדה. קשה לך, ואתה לא מצליח להעביר אליה את המסר שאתה רוצה להעביר. אני חושב שכדאי שתגיד לה שאתה מרגיש שיש לך בעיה. אתה מרגיש שאתה מתסכל אותה, אתה מרגיש שאתה לא מצליח לספק את הרצונות והצרכים שלה, ושאולי כדאי שתלמד איך לעשות את זה, כי העובדה היא שאתם נשואים כבר כמעט עשרים שנה, ואתה עדיין לא מצליח. אמור לה שאתה רוצה להגיע ליועץ זוגי, גם לבד, אם היא לא רוצה להגיע איתך, כדי ללמוד מה אתה צריך לעשות נכון יותר. תשמח אם היא תצטרף אליה, אבל אם לא, חשוב לך לעשות את זה לבד.חשוב שהמסר שתעביר לה, שאתה מבין שישלךמה ללמוד ולשפר, יהיה אמין. כי זה הכרטיס לכך שהיא תשלים עם זה שאתה הולך ליעוץ, או עם זה שגם היא תהיה מוכנה לבוא. חשוב אולי שתגיע לבד קודם ליעוץ, או שתיצור קודם את הקשר עם היועץ אפילו טלפונית, ותבהיר שאתם מגיעים (אם היא מוכנה לבוא) בתמורה להבטחה שמטפלים ביכולת שלך להתנהל איתה, ולהבין אותה. כך שהיועץ ידע מראש שהוא צריך לעשות זאת בעדינות רבה, כדי שהיא לא תרגיש שעובדים עליה, וכל מה שעשיתם זה לחכות לרגע שהיא תבוא כדי להתנפל עליה. וכן, שאתה תהיה מוכן לספוג חלק מהאש, בזמן היעוץ, ולקחת אחריות על החלק שלך, מבלי להשיב אש ולהטיח בה אשמה. כלומר, להסביר כן, אבל אולי דרכך. כלומר, להגיד שחשבת שמשהו אולי יפגע בילדה, אבל איכשהו, במקום לעזור, מצאת שאתה מזיק עוד יותר וגורם למריבה, ולכן "מה אני עושה לא בסדר?", וכן "כשאני מנסה להביע את דעתי, מה אני עושה לא נכון? כי באופן ברור, אם הייתי עושה את זה נכון, הייתי מקבל תגובה אחרת." - ואגב כך, היה מוכן גם לקבל שאכן, גם לך יש חלק אמיתי בתסכול של אשתך. אלא שלהיות חכם אין פרושו לחפש "אשמים", אלא למצוא פתרוןלמצוקות של כולכם.

אלפי תודות !!!לשמחתי, מעצם העובדה שחשבתי על הדברים ורשמתי אותם (בפורום), עלה בידילעשות חושביםואכן הבנתי, טרם קראתי את תגובתך, שהבעיה היא בעיית תקשורת. דבריך חיזקו והוסיפו נופך לתובנות שהגענואליהן. שוחחנו ארוכות והגענו לרמות חיבור ריגשי שלא חווינו מזה זמן רב. ה"טיפול הפסיכולוגי" שניסיתי לעשות באינסוף שיחות לאורך השנים, היה מתאים (אולי) לדרך החשיבה שלי אבל כפי הנראה לא התאים כלל לדרך החשיבה של זוגתי.הזוגיות המחודשת שיצאה מנתק זה, תהיה שלמה ואמיתית יותר.(האם כדאי לדעתך להראות לה את השאלה והתשובה בפורום?)אלפי תודותמיקיהמון תודה