החלטה קשה: מה לעשות בקשר?

היי לכולם,אני לא יודעת עד כמה מבוגרת אני והאמת היא שאני לא ממש יודעת עד כמה צעירה אני..בהתחשב בעובדה שביקרתי בפורום תמיכה נפשית לצעירים לא ממש מצאתי את מקומי שם..אז שנתחיל?! שמי חנית ,בת 20, סטודנטית למשפטים וגנטיקה יש לי חבר , משפחה חמה וכן, לא חסר לי הרבה. לכאורה, לפי מצב התמונה הכל מושלם בדיעבד , כנראה שלא לכן , אני פה..לא פעם אני מוצאת אנשם וחברים שאומרים לי שהם מקנאים בי על זה שאני כ"כ מוצלחת ואני בפקולטות היקרות וכו' וכו'..אז למה רק אני מרגישה ריקה? למה יצא לי לחשוב לא פעם על מוות בשבועות האחרונים? למה הדיפרסיה העמוקה הזו נמשכת כבר כמה חודשים? מאיפה היא נובעת? ולמה דווקא עכשיו? בטח, רובכם שתקראו את ההתחלה תגיבו ישירות בתשובה כגון: תנסי להבין מה גורם לך רעה,אולי לימודים, משפחה, החבר , עבודה?! אז למען הסר ספק, ישבתי עם עצמי וחשבתי וחשבתי : " חנית, האם הלימודים גורמים לך לעוול"? - התשובה הייתה חד משמעית, לא!! אני דווקא נהנת מכל רגע.. האם אלו הם החברים?-גם כן , לא! המשפחה ? החבר? התשובה פחות או יותר נטה לכן..אז ככה , אני יוצאת עם בחור בן 28 כבר חצי שנה..המערכת יחסים סובלת מעליות ומורדות כמו בכל מערכת יחסים נורמלית..רק שלאחרונה( בחודשיים האחרונים) אמא ואבא החליטו שהם מתחילים להתנגד נחרצות לקשר הנ"ל - אמנה כמה סיבות להתנגדותם:א. הוא החליט שהוא מפסיק ללמוד.ב. לפעמים הוא מתרץ תירוצים של ילד בן 7 ולא בחור כבן 28.ג.הוא נע ונד בין עבודה אחת לשנייהד. הוא מרבה לצאת עם ידידותי ואף גורם לי לאומללות מסויימת ( מנסה לגרום לקנאה)בהתחלה, לא רציתי להאמין להתנגדותם של הוריי,כעבור כשבוע מצאתי את עצמי משקרת הן להוריי והן לבנזוגי - הם כמובן חושבים שנפרדנו והוא כמובן לא יודע מהסיפור ואינו מגיע אליי מכוון שחושב שאני עסוקה בעבודה ולימודים..האמת, שדיי נשבר לי להיות בין הפטיש לסדן! אני שונאת לשקר!מחד גיסא, אני מאוד אוהבת אותו מאידך גיסא, לאחרונה הבנתי כמה דברים בנוגע למהות הקשר שלנו והגעתי למסקנה שהוא לא פחות מאשר מאלל אותי..למשל, עכשיו, הוא הלך לסרט?!מה איתי?! אנחנו כבר לא זוג?! יש לי חור ענק בלבץץלא יודעת מה לעשות, לא יודעת כיצד לגשת,מתפללת לאלוהים שיראה לי את הפיתרון יום יום..בחיים לא הייתי בחוסר וודאות מוחלט כזה..אולי אני פשוט לא רוצה להאמין שאני צריכה לגמור עם זה ,שזה לא עושה לי טוב אולי להיפך..אשמח על כל תגובה..תודה.

מבולבלת יקרה,
את במצב שבו את צריכה לעשות החלטה קשה. כפי שהדבר נראה, היית מאוהבת בבחור, וכשמאוהבים יוצרים ציפיות רבות. בינתיים, עם קשר או בלי קשר להורים שלך, הבנת שהקשר הזה לא טוב לך. אז קודם כל, איחולי, משום שחשוב מאד לדעת לזהות קשר בלתי מוצלח, אפילו אם לא ראית את זה במשך זמן רב, ואפילו אם ההורים הם אלה שכמעט כפו עלייך לראות זאת. אחד הדברים המרגיזים בזה, ואולי אפילו המתסכלים בזה, הוא שלא ראית זאת לבד, ולכן זה מקשה עלייך לסמוך על כושר השיפוט שלך, ועוד יותר מכך, גורם למי שהצביע לך על זה (ההורים שלך), להרגיש שיש להם זכות אמירה ושליטה על חייך.אני חושב שלאחר שתחליטי לעזוב אותו, אני מנחש שתרגישי תחושת הקלה מסויימת, כי העתיד יהיה לפתע בטוח יותר ומסודר יותר. ובמשךהזמן תמצאי חבר אחר, וכשאת בת 20, זה אומר שזה לא יהיה מאוחר מדי.