טיפים ליחסים: איך לגרום לו להיפתח

שלום רב,
אני בת 31, ולפני 5 חודשים הכרתי בחור בפגישה עיוורת. היתה בינינו כימיה מיידית, ועברו עלינו שבועיים מאוד אינטנסיביים. לאחר שבועיים האינטנסיביות ירדה (יש לציין שהוא גר בירושליים ואני בתל אביב ואיני ניידת), ולאחר שבוע נוסף הוא אמר שהוא מרגיש מבולבל (הוא בן 34), היות והוא לא יודע אם הוא רוצה להישאר לגור בארץ או לא, ועד שהוא לא יוכל לסדר לעצמו את הראש מבחינת החיים שלו, הוא לא יוכל להשקיע בקשר כמו שהוא רוצה וצריך, וכמו שאני מצפה ממנו (זה המקום לציין שהבחור אינו מרחיב בדיבור בעניין הרגשות שלו, מחמאות וכו' וקשה לי לדעת מה הוא מרגיש כלפי-סוג של אי וודאות מצדי). אני הייתי בטוחה שמדובר בתירוץ. לא דיברנו חודשיים, ולאחר חודשיים נפגשנו מספר פעמים לאורך שלושה חודשים, כשבכל פעם אנו מנהלים שיחות על המצב (בעיקר כאשר אני מסבירה שלמרות אי הוודאות שהוא נמצא בו במישור האישי, הוא יכול להינות מקשר תוך כדי). לפני כשבוע וחצי הכרתי בחור אחר, שמאוד היה מעוניין בי, ולאחר שני מפגשים עימו, התקשרתי לבחור הראשון וסיפרתי לו שהכרתי מישהו אחר, מאוד רציני. יום לאחר שיחתי עימו, הוא יצר עמי קשר, ולאחר שיחה ארוכה, אמר שהוא רוצה שננסה להיות ביחד. כעת הייתי במצב של בלבול. אבל לאחר מספר ימים, ולאחר שבילינו יחד, "בחרתי" בבחור הראשון (הלא החלטי), היות ומאוד היה לי טוב איתו, ונוח איתו, ולמרות החסרון הרגשי, אני מקווה שנוכל לפתח משהו. הוא מבחינתו אמר שחשוב לו שניקח את זה לאט, ושכל אחד ישמור על המרחב שלו.אתמול נסעתי אליו, וישנתי אצלו, ואני חייבת להגיד שהיה מאוד כיף, והרגיש טבעי, נוח וזוגי להפליא.שאלתי היא - האם הבחור הזה נכון בשבילי, או שאף פעם הוא לא באמת ייתן מעצמו וירצה זוגיות? אני תוהה אם הוא איתי רק כי זה נחמד ונוח שיש מישהי. אני חושבת שאני מרגישה יותר ממנו (אני מרגישה על סף התאהבות), והוא די מאופק. האם יש סיכוי ליחסים כאלו? האם אני לא משלה את עצמי וגורמת לעצמי רק כאב, או שכן כדאי לי לתת לו סיכוי, ואם כן, באילו תנאים? אם זה היה תלוי בי, היינו נפגשים כל יום, אבל אני יודעת שהוא יילחץ מזה, אז אני לא מציעה.מה דעתך?

היתה לנו כרגע שיחת טלפון, אני שאלתי אותו אם הוא רוצה להיפגש מחר בערב (שישי). הוא אמר שהוא עוד לא יודע, ושהוא לא יכול לחשוב עדיין על שישי בערב, מקסימום על שישי בבוקר. לי זה נשמע כמו תירוץ והתחמקות. אמרתי לו שזה נשמע כאילו הוא ייפגש איתי רק אם אין לו שום דבר יותר טוב לעשות, והוא לא ממש הכחיש. אמרתי לו שאני לא מבינה את זה. אני לא מבינה איפה הוא במערכת יחסים הזאת, ואם הוא אמר שהוא רוצה לנסות שנהיה ביחד איפה הרצון הזה, ושזה מרגיש כאילו הוא אמר את זה רק בגלל שהיתה לו תחרות. כשהוא שמע את הדברים האלו שאמרתי, הוא ממש תקף אותי (ההגנה הכי טובה), ואמר לי שאם אני מדברת ככה אין לו מה להגיד, והוא לא רוצה לדבר. לי ברור שזו התחמקות והוא משתמש בזה כתירוץ לברוח מהשיחה. הוא גם אמר שאין לו כוח לבלבולים האלו ולשטויות האלו. חברים שלי הזהירו אותי, וגם אני הרגשתי שהוא לא ממש רוצה את זה, אלא רק בגלל שהוא שמע שיש לו תחרות. הוא גורם לי יותר כאב לב מאושר, ואני חושבת שהדבר הנבון עבורי יהיה לנתק איתו את הקשר לגמרי. מה אתה אומר? האם אני צודקת? האם הוא נותן לי את כל הסימנים שהוא לא בעניין, ואני בוחרת להתעלם רק כי אני רוצה אותו? האם עשיתי משהו לא בסדר, או שזה בכלל לא היה תלוי בי?

מאיה יקרה,
אני לא יכול לתת לך תשובות לשאלות שלך. אני מבין שאת חושבת שבשל הנסיון המקצועי שלי אני אמור לתת לך תשובות על מה הוא חושב, ועל מה עובר לו בראש, ולאן הוא רוצה לקחת את הקשר הזה. אלא שאני לא יכול לעשות זאת, מבלי לשוחח איתו. עם כל הנסיון שלי, לך ישהרבהיותר נסיון איתו.אני מבין שקשה לך לדבר איתו, כי קשה לו להיפתח. במצב כזה, של חוסר ודאות, אין לך ברירה אלא להמר, וכל החלטה שלך היא הימור. אבל את יכולה, תוך כדי הקשר, לנסות וללמד אותו להיות פתוח יותר. לאו דווקא להתחיל מהנושאים שעל הפרק, שמהם הוא חושש, אבל לדבר יותר על דברים אישיים ותחושות ורגשות, ולהתחיל מאלו שלך, ולאו דווקא ביחס אליו. דברי על רגשות ביחס להורים, ביחס לאחים ואחיות, ביחס לאחרים שאת פוגשת, כשחשיפה שלך, בעיקר אם הוא מסוגל להקשיב לה (ולכן, היא צריכה להיות במינון שמתאים לו, ולאט לאט להגדיל את המינון), תלמד אותו איך לנהוג במערכת יחסים אינטימית (כפי שזוגיות צריכה להיות), ותלמד אותו לתת בך יותר אמון (כי אנחנו נוטים לתת אמון במי שנותן בנו אמון). אם תעשי זאת נכון, ותהיי קשובה לתגובות שלו, החשיפה שלו תגיע עם הזמן, כפועל יוצא של הפעילות שלך, ובהדרגה.

וקיימת כמובן האופציה שהוא רוצה, אבל קצת. או לחילופין, שהוא רוצה, אבל מלא בחרדות שונות מקשר ומקירבה. העובדה שאת מגיבה מהר כל כך לכל דבר קטן, לא מגדילה את האמון שלו בך, כי את הופכת, לגביו, לבלתי צפויה. אולי כדאי שתתני לו צ'אנס לתקופה מסויימת, נגיד חודשיים, להפסיק את החרדות שלך, ורק לאחר מכן לשוב ולעשות הערכה מחדש. ובתנאי שאת חושבת שאת יודעת להתגבר על אהבה נכזבת.