טיפים ליחסי זוגיות: איך להעביר תחושות
ש
מה עושים?
⌄
שלום רב
!אני בת 27 אם לתינוק בן חצי שנה..נשואה מזה שנה לאחר 6 שנים יחדבתקו' האחרונה אני מרגישה ריחוק ביננו..אני יכולה להצביע על כמה סיבות..מתח רב בגלל אמו של בעלי שלוחצת ונכנסת לנשמה...בגישה מאוד פרמיטיביתקושי כלכלי שהחל לאחרונה..(בעלי עובד בחברה שאולי תסגר)התינוק שנכנס לחיינוהתחלתי להפגש עם פסיכו' קוגנטיבית לאחר שחוויתי התקפיי חרדה (אחרי תאונה ) ובכלל אני בחורה מאוד!! רגישה...כשמתחים מוציאים אותי מאיזון ..אני תמיד שאפתי להרמוניה גם במחיר העצמיות שלי לעיתים..יש לי כמה שאלות..איך אני מסבירה לבעלי שכרגע אנו משפחה בפני עצמנו ולא בנים ובנות של..אלא דבר 1 אנחנו..איך אני גורמת לבעלי להבין כי לא יכול להיות מצב שאני אוהב את אימו כמו את אמי? וכי משפחתי היא משפחתי עם כל הכבוד למשפחתו..רק בשביל ההבהרה אין איפה ואיפה אנחנו רואים שווה בשווה את המשפחות אני מדברת רק על הפתיחות שהוא מצפה שאהיה עןם אמו...שאין סיכוי לכך..מחר יש לנו פגישה עם הפסיכולוגית - יחד...בעלי לא רוצה לבוא..ואם יבוא הוא "יעשה לי טובה" איך עשים את המפגש הזה חיוני..ונחוץ ולא כטובה של..ממש קשה לי אני מרגישה כי אני עומדת להתפוצץ וכי אני במתח רב שממש מקשה על תפקודי במיוחד לפני הביאה אל הוריו הבייתה..ששם אני מרגישה כי אין מכבידם אותי כלל...ויכולים במשך שעה להתייחס רק לתינוק שהבחייקי ואפילו לא לאמר לי שלום..אני חוזרת הביתה ובוכה..לעצמי..כי הרגשתי שאין טעם להעמיס על בעלי..מתוך מחשבה של..מה הוא יכול לעשות זו מפחתו...אשמח לעזרה מקצועית...
ד"ר אורן חסון
להפעיל לחץ, ממשי או רגשי
⌄
ש יקרה,
את שואלת איך מעבירים לו את התחושות שלך, כאשר אני בטוח שניסית. אבל אני לא יודע איך ניסית, ולכן גם לא יכול לדעת מה לא עבד. אם אתם מתכננים (היום, אני מבין) פגישה משותפת עם פסיכולוגית, זה צעד נכון כדי להתחיל לדבר דרך צד שלישי, ולפעמים זה לא עובד אחרת, למרבה הצער.את צריכה להסדיר את היחסים בינך לבין בן זוגך, לפני שתסדירי את היחסים עם הוריו. כך שאת הוריו השאירי לשלב השני, כדי שהוא יהיה המתווך ביניכם, ובעצם, הנושא ונותן העיקרי. בשמך ובשמו כאחד. לכן, השאירי זאת בינתיים, זו אינה הבעיה העיקרית שלך. הפסיכולוגית שלך תצטרך להפוך מבחינתו את המפגש לחיוני. את תצטרכי להביא אותו לשם. והדרך להביא אותו לשם יכולה להיות להפעיל עליו לחץ, ממשי או רגשי, בנוסח: "יש לנו בעיה, ועד שאנחנו לא מטפלים בה, אני לא מגיעה להורים שלך." או: "אני רוצה שתעשה את זה למעני". ובעקבות סרוב, להסביר שיש כאן יחסי גומלין, שאם הוא לא מוכן לעשות למענך משהו חשוב, גם לך יהיה קשה מאד, נפשית, לעשות למענו משהו שהוא חשוב לו. אבל כאן, התייעצי עם הפסיכולוגית שלך, כי אני לא מכיר טוב מספיק את היחסים ביניכם. פסיכולוג קוגניטיבי אקטיבי יותר מפסיכולג דינמית (עד כמה שבכותרות זה נשמע פרדוקס), ולכן, לדעתי, כדאי לך לשמוע את דעתה בעניין.