טיפים לזוגיות: פחד לטעות וביקורת עצמית

היי. בזוגיות כבר כמה חודשים. בני 20 פלוס. הוא לא בדיוק מה שתיארתי לעצמי שיהיה לי כשיהיה לי בן זוג ואני לא בדיוק מרגישה מאוהבת כמו שחשבתי שאהיה. אבל הוא כן אוהב אותי וטוב אליי ובסך הכל עושה לי טוב. אני לפעמים מרגישה שהוא יותר מעוניין ממני ושאני כאילו צריכה עוד הרבה זמן כדי להיות בעניין לגמרי , או עוד הרבה יותר חיבור רגשי אליו. לוקח לי הרבה זמן להיפתח גם באופן כללי, אני די אדם סגור רגשית. וביישנית. אולי בגלל המחשבות שהיו לי לגבי עם איזה בחור אני אהיה ואיך ארגיש. אני לא יודעת אם להיות ראלית כאילו זה נחשב לוותר על החלום שלי ולהסתפק בו כי הוא סך הכל בחור שאני מעריכה אבל זה לא כאילו מושלם. זו פעם ראשונה שאני בזוגיות, אז אני לא יודעת איך להתייחס לזה. גם לא יודעת איך אפשר בכלל לדעת שהוא מתאים לי. אני גם חוששת לא להיות אני, חוששת להיות איתו רק כי הוא טוב וההורים שלי בעדו, חוששת לא לפתח את כל הצדדים באישיות שלי, אולי אני צריכה עוד זמן לבד כדי להכיר את עצמי, כדי לחוות עוד חוויות, כדי לפתח יותר ביטחון עצמי. כדי להכיר מישהו שאיתו ירגיש לי "בול". יש דבר כזה בכלל...?לוקח לי הרבה זמן לקבל החלטות, אנחנו סך הכל נפגשים ויוצאים לסרט או לבר ולא מדברים ממש הרבה. אז איך אפשר לדעת שהוא האחד בשבילי? רק כי נעים ונחמד ביחד? אנחנו דתיים אז אני צריכה להחליט באיזשהו שלב ולא עוד הרבה זמן... אם זה לחתונה או לא ואני מרגישה שאין לי מספיק כלים או ידע לקבל החלטה כזו.

אני גם רוצה להוסיף שבאיזשהו מקום הוא לא מי שדמיינתי שאני אהיה איתו... ושאולי זה מה שחוסם אותי מלהיות שלמה עם הקשר.. הויתור על ה'בן זוג האידיאלי'... דמיינתי שאהיה עם מישהו עם תכונות אחרות, יותר בטייפ קאסט של האנשים שאני בדרך כלל בסביבה שלהם.. בד"כ אנשים יותר אינטלקטואלים. אפילו וסליחה על הגזענות חשבתי שהוא יהיה אשכנזי והוא לא... בפועל אני כן נמשכת אליו וכן מרגישה איתו נעים ונוח והוא מפרגן וזה נעים לי וכשאנחנו עומדים להפגש זה כיף לי אבל זה כאילו לא הזוגיות שדמיינתי שתהיה לי ולא סוג התקשורת. ואני לא יודעת אם להיות איתו זה אומר להתגבר על הפנטזיות ולהתבגר או שזו התפשרות... כי יש גם את הלחץ של להיות בת 25 דתייה ולבד שהוא פקטור ולוותר על משהו שאין באמת סיבה מספיק טובה כביכול לוותר עליו..

שמחה יקרה,
בתוך הדברים שכתבת, אני רואה סיבות שהן משמעותיות לזוגיות לאורך זמן שישנן או שאינן, וסיבות שקשה לדעת אם יש להן משמעות – ורובן קשורות לאופי שלך.טוב שטוב לך איתו. פחות טוב שאתם לא מדברים ממש הרבה. האם זה כי את לא דברנית גדולה, וקשה לך להיפתח ולשתף, גם אם ב"חלום" שלך זה ישנו, או שזה בגלל שהוא לא כזה? האם אלו המגננות שלך, או אולי המגננות או המגבלות שלו? – זה משהו שחשוב שתראי ותביני טוב יותר. אם את פתוחה, ויודעת להסיר מגננות טוב ו/או מהר ממנו, נשארת השאלה האם הוא צריך זמן, או שהוא לא יודע, ולכן עד כמה זה יפריע לך בהמשך? אם המגננות הן שלך – האם הוא מבין את זה, ונותן לך את הזמן – שזה משהו שיש להעריך, כי הוא נותן לך מקום וקשוב לצרכים שלך, ואולי אפילו דוחה את שלו, למענך.אם את חושבת שפתיחות היא דבר חשוב – כדאי לבדוק את זה, מה שאומר שאת צריכה להקדים ולהסיר מגננות למרות שקשה לך לעשות זאת בקצב מהיר מהטבעי שלך, או להמתין ולראות לאן הדברים יתפתחו.החלק האחר שייך לך. את די סגורה רגשית, וביישנית, כלומר, נפתחת לאט יותר, ובעיקר (וכאן התוספת ביחס לפיסקה הקודמת) – לא מרגישה כפי שאת חושבת שאת צריכה להרגיש, את כל הפרפרים, וההתרגשות שרצית להרגיש, ושהוא מעוניין יותר ממה שאת. וכאן, אולי צריכה להגיע ההבנה שמושלם זה לא יהיה, א. כי אין דבר כזה באמת. ב. כי את לא הטיפוס הטוטלי שיגיד את זה לעצמו ויתעלם מקשיים. נראה לי שאת רואה יותר את החיים כפי שהם, ושקולה יותר. ואולי, אם גם הוא כזה, ואם תצליחו להיפתח בעתיד, ולהסיר מגננות, גם את וגם הוא – כי בסופו של דבר, למרות הקשיים שלך לעשות את זה, את רוצה את זה, אז זה יעבוד. כך שנראה לי שזה יותר תלוי ביכולת הזו מאשר בדברים אחרים. ובכל זאת, את צריכה לבחון עם עצמך עד כמה את יכולה להתמודד עם אי שלמות, ולקבל אותה. וגם לקחת בחשבון שככל שחולפות השנים, הביקורתיות, אצל מי ששקול ומחושב, רק הולכת וגדhלה, והפחד לטעות גדל יחד איתה.אגב, גם העובדה שאת דתיה יתכן מאד שמשחקת תפקיד משמעותי, היות שיותר קשה לך להתנסות, לגעת, להתנשק, להימשך ולהתרגש. בלי זה החלק הרגשי מנומנם יותר, ולכן קשה לו יותר להתגבר על החלק הלוגי והשקול שלך.