אינטואיציה בזוגיות: איך לזהות מניפולציות

היי,
אני בת 27 ובן זוגי בן 38. אנחנו בזוגיות שנה, אבל ידידים כבר 7 שנים לפני. מדובר באדם שהוא היה ממש העוגן שלי בחיים. בעיקר אני זו שנתמכתי בו והוא ניסה לגרום לי לראות את החיים בזווית שהוא רואה אותה, שלפי דעתו היא יותר "מפוכחת" מאשר הזווית השטחית והילדותית שלי. במשך שנים הקשבתי לו כאילו היה המטפל שלי ובאמת ניסיתי ללמוד ממנו כי תפסתי ממנו אדם פיכח בצורה בלתי רגילה.. מידי פעם עלו נורות אזהרה לכך שמדובר גם באדם מניפולטיבי על גבול הנרקסיסט, אבל מכיוון שהאמנתי בכל ליבי שמטרותיו היו טובות ושאני באמת חשובה לו אז לא ייחסתי לזה חשיבות יתרה.
במשך השנה של הזוגיות שלנו הייתה אהבה גדולה והרגשתי שזה בן אדם שאבלה איתו את שארית ימי. אבל, שמתי לב שלאט לאט אני מוותרת על הצרכים שלי בזוגיות ונשאבת למקום מתסכל. ככל שאני יותר נתתי מעצמי יותר, כך הוא נתן פחות. זה הגיע למצב שגם אין למילים שלי שום משמעות... גם אם הייתי מדברת איתו על הצרכים שלי שנפגעו אז הוא היה עושה לי מניפולציה וגורם לי לחשוב שאני מפרשת את המציאות לא נכון ונתפסת סתם על דברים.
שני דברים שהכי הפריעו לי ושהוא טען שהם לא רלוונטיים הם:
1. התמכרות קשה לגראס.. הוא היה מעשן באובססיביות מבוקר עד ערב וזה עשה אותו בן אדם מאוד אדיש ועצלן.
למרות שניסיתי לעזור ולתמוך בו כדי שיוריד את המינון, הוא טען שזה תחביב שלו, חלק ממנו, ושאני צריכה לקבל את זה. זה פגע בעקיפין בהרבה צרכים שלי בגלל העצלנות שלו..
2. קשר קרוב מאוד עם האקסית המיתולוגית שלו במשך כל שנת הזוגיות שלנו. הם היו נפגשים אחת לשבועיים בערך בדירה שלו סתם כדי לשוחח. התפתחה אצלי קנאה ואמרתי לו שזה מפריע לי שהם נפגשים קבוע..הוא טען שהאקסית חשובה לו כמו בת משפחה. הצעתי שפשוט ינהלו את הקשר רק בשיחות טלפון והוא היה מאוד אנטי לעניין וטען שאני שתלטנית.

הפרידה התרחשה לפני חודשיים בגלל שהתסכול המתמשך הביא אותי למצבים מאוד קיצוניים נפשית של חרדת נטישה. מאז בערך כל שבועיים נתקענו בתוך loop כזה שהוא אומר שהוא עובד על עצמו ושהוא יעשן פחות גראס כדי להיות קשוב יותר ואומר לי כמה אני חשובה לו, ואז אנחנו מתפייסים ושוב עולה טריגר לפיצוץ. ככה חוזרים ונפרדים שוב ושוב...

אני כבר לא יודעת איך לצאת מהתסביך הזה. מצד אחד הוא טוען שאם אני אלך בדרך שלו ואקשיב לו אז הקשר יחזור להיות טוב... (הוא בעיקר טוען שאני צריכה ללכת טיפול בנוגע לרצון שלי לשלוט בו ולמנוע ממנו להפגש עם האקסית) ומצד שני האמון שלי בו מאוד נפגע ואני תוהה לעצמי אם בכלל שווה לעבוד על הקשר. תוהה לעצמי גם אם הבסיס הוא טוב או שיש פה אלמנט הרסני.
איבדתי כל קשר עם המציאות ואני לא יודעת אם הוא באמת יודע יותר טוב ממני איך לתקן את היחסים ורוצה בטובתי, או שהוא סתם מניפולטור שנהנה מהשליטה על המוח שלי ושהוא רואה רק את עצמו...

סאני יקרה,
אני יכול להבין את המציאות רק על פי דרכך, כי את כותבת אותה. אבל, וזה אבל חשוב מאד, אני יכול אולי לעזור לך לראות את מה שאת רואה. ואת זה אפשר לראות היטב דווקא בפיסקה האחרונה שלך, שלכאורה הלכת בה לאיבוד, תרתי משמע. ובעיני, דווקא ההליכה הזו לאיבוד אומרת לי שלא היה לך פרטנר שיחזק אותך, אלא בן זוג שטרח, ואפילו עשה מאמץ לגרום לך ללכת לאיבוד.את רואה את זה שהצורך שלו הוא בשליטה שלו, ואת רואה את זה באופן ברור גם אם את נוטה לפעמים לאבד ביטחון. כי הוא עזר לך לערער את הביטחון שלך באינטואיציה שלך.דווקא מכל אלה, אני אומר – סמכי על האינטואציה שלך. נראה לי שגם נכון לך לסמוך על האינטואיציה שלך, וגם כי זה חשוב לך ואת צריכה לסמוך עליה, כדי לחזור לעצמך.אני יכול להבין את התהליך המבלבל. כי לכאורה – היה ידיד טוב ומסייע, והיית יכולה לסמוך עליו. אלא שכאשר היחסים ביניכם השתנו, גם הצרכים שלו השתנו, ונוצרו קונפליקטים. למשל, כי הוא רצה לשמור על עצמאות, לפחות ביחסים שלו עם האקסית שלו. בודאי לשמור על אי בהירות באשר למה שבאמת היה שם. לאדם מניפולטיבי, ועם נטיה לברוח מהמציאות כפי שתארת, הצורך לשמר את מה שנוח לו, יכול היה לגרום לאבדן האמפתיה כלפייך. כי מה שראית ומה שהאינטואיציה שלך אמרה לך לא התאים לך, ולכן גם לא התאים לו.

תודה מכל הלב! אתה צודק לחלוטין לגבי איך שאני מרגישה. העניין הוא שבן הזוג גרם לי לחשוב שהאינטואיציה שלי לא נכונה במהותה ומבוססת על רצון לשלוט בו מתוך פחד לא רציונלי. הוא הצליח לערער אותי מאוד וגרם לי לחשוב שאני זו באמת בעלת החשיבה המעוותת והלא נכונה לחיים האלה.
אני מודה שגם לאחר הבנת הסיטואציה עדיין ההשפעה שלו עליי ניכרת ואיכשהו אני צריכה להחזיר לעצמי מחדש את העצמאות המחשבתית שלי ואת האמון באינטואיציות שלי. איפשהו הקול שלו שאומר שהוא יודע יותר טוב מה נכון לי מהדהד לי עדיין בראש ועדיין פוגע בבטחון העצמי שלי.
שוב תודה.

סאני יקרה,
חשוב לך, למען עצמך, לשמוע את הקול שלך ולתת לו מקום. זה לא אומר שלא צריך להיות מדי פעם מקום לספק, כי חשוב להקשיב גם לאחרים, אבל אז לעשות את העיבוד שלך, ולהגיע למסקנות שהן שלך, ולסמוך עליהן. ואז להמשיך להקשיב גם לאחרים, ושוב לעשות את העיבוד שלך, ושוב להגיע למסקנות שלך. ובתהליך הזה שבו את בוררת ובוחנת את האמת, להאמין בעצמך וביכולת שלך להגיע למסקנות שהן הכי קרוב לאמת, או למה שנכון לעשות.