טיפול רגשי ותרופות בתקופה משברית

כתבתי פה לאחרונה הרבה, יתכן בגלל שהחרדה שלי ברמה גבוהה. יש לי OCD של מחשבות וכמעט ולא טקסים. 
בן זוגי ואני מתכננים אירוע ואני מגלה שהאוסידי שלי משתלט עליי- מחשבות רעות ושליליות ביותר עד מוקצנות כלפי ההורים של בן זוגי, חשדנות יתר הגובלת בפראנויה, התלבטות בלתי פוסקת לגבי מקומות והאם אני בוחרת או לא בוחרת בהם בגלל ההורים שלי ושל בן הזוג... אני כל הזמן עסוקה במשהו וזה כל כך מתיש.
עכשיו בן זוגי הציע משהו שהתעצבנתי כשהציע: ״מבחינתי להתחתן אצל רב ואת המסיבה לעשות באולם״ או ״מבחינתי להזמין רק 100 איש לחתונה מצומצמת ״ ואז דורש לדעת את העדפתי- ומתחילים לי הסרטים כי אני לא מצליחה להשתחרר מהמתח וגם לא חושבת בהגיון אז התשובות שלי לא הגיוניות. ואני מתחילה עם המחשבות וחוסר הודאות! ואז הוא ממשיך עם ״את עושה את האירוע קודם כל בשבילנו ולא בשביל אחרים״ וכאלה. זה רק מוסיף לי לחרדות ואני לא יודעת מה לענות לו. כי זה מבלבל אותי והוא לפעמים מעלה רעיונות אפשריים ולא שגרתיים אבל זה מכניס אותי לחרדה.
בן זוגי היקר והאמת שגם אני לא תמיד יודעים מתי זה המחשבות שלי בלבד או באמת מה שאני חושבת. והוא מתעצבן, גם אני, ואנחנו לא מפסיקים לריב.
אני לא מטופלת תרופתית כרגע בגלל תופעות לוואי מציקות. אני כן הולכת לשיחות. אבל היא לא יכולה לענות לי לכל המחשבותשמציפות אותי 24 שעות ביממה.
איך לא להרוס הכל?

אני אוסיף ואגיד שזאת אני גם עם העניין של הגראס, וגם של הצביטה, שכתבה פה על כל אלה...
כשנגמרת לי מחשבה אחת מתחילה השניה ואני פשוט לא בשליטה יותר.

שני יקרה,
כפי שאת מבינה, גם אני לא יכול לענות לך 24 שעות ביממה. הדרך שלך לקבל משהו מדי פעם, בין פגישה טיפולית אחת לאחרת, אינה מספיק טובה. אני לא מכיר אותך מספיק טוב, ואולי מכתב שלי ירגיע אותך לכמה שעות, ואחר-כך, לפי דברייך, ממילא תחזרי שוב לאותו מקום או לעניין אחר. את צריכה להמשיך ולבדוק את הדברים עם המטפלת שלך, וגם - לשאול אותה איך מתאזרים בסבלנות. בהחלט יכול להיות, ובדקי זאת איתה, שבכל זאת נכון יותר להשלים בטיפול תרופתי, ובעיקר כאשר את בתקופה משברית יותר, של תהפוכות ושל עניינים חשובים מאד לנהל. יש תרופות שונות, ואם תרופה מסויימת גורמת לתופעות לוואי, יתכן שתהיה תרופה אחרת שלא. על זה את צריכה לדבר עם הפסיכיאטר.