חלוקת מטלות בבית: מה לעשות?

אורן שלום,אני ובן זוגי בשנות ה-30 בחיינו, לקראת נישואין. באופן כללי די מסתדרים מלבד נושא אחד - משק הבית. בן זוגי גדל בבית כמלך, וככזה מגיע לו הכל. ניקו אחריו, בישלו לו, כיבסו וגיהצו לו, עד היום בו עברנו לגור יחד. למרות היותו גבר משכיל, הוא סבור כי תפקידה של האישה לנהל את משק הבית, ואילו הגבר, אם יתבקש לעזור יכול לבחור לעזור אם יתבקש לכך (אבל אין זה תפקידו). אנו חלוקים בנושא זה באופן עקרוני (גישה זו מאוד מציקה לי), אבל אציין שכבר קיבלתי על עצמי את "ניהול משק הבית", ורק ביקשתי שנעשה חלוקה של מטלות, והוא סירב. אציין ששנינו משכילים, עובדים שעות ארוכות ומשתכרים בערך אותו הדבר. כמו כן, לא ביקשתי עזרה בניקיון השבועי אותו אני לוקחת על עצמי, אלא במטלות יומיומיות, כגון כביסה, כלים, פינוי זבל, ובעיקר לא לזרוק את הבגדים שלו בכל מקום בבית. למרות זאת, אני לא מצליחה להביא אותו למקום הזה. כל יום הוא זורק בגדים בסלון, ברצפה, באמבטיה, בחדר, בכל מקום רק לא בסל הכביסה. מעבר לזה, אם אני "צריכה" עזרה, אני יכולה לבקש. אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה לאסוף אחריו. האם זה אבוד? החינוך מהבית לקוי, והוא בן יחיד לאחיות ואם מעריצות, אבל כמה כבר אפשר לבקש? אני ממש מרגישה נודניקית, ולפחות פעם בחודש ישנו ויכוח משמעותי בנושא. עזרתך בבקשה.

ליאת יקרה,
יש גברים כאלה. רובם מצדיקים זאת בתפקידים המסורתיים של גברים ונשים. קחי בחשבון ששינוי של הגישה שלו, מה עוד שהוא כבר בשנות השלושים שלו, ידרוש זמן רב והרבה מאבקים, ואולי לא יצלח. ואז השאלה אם תרצי ליצור את המאבקים הללו, שעלולים יהיו להעכיר את האווירה ביניכם לשנים רבות על הסיכונים שיש בזה, ועל התחשבנויות רבות של מי עושה כמה, למה ומתי, או לוותר - וזו שאלה טובה מאד האם את יכולה, ולהרגיש טוב עם הנישואים למרות שלא יהיו שוויוניים. הקושי בכך שאת "מנהלת", הוא שאת צריכה לחלק תפקידים. וכשהוא לא ימלא אותם, או לא מייד (ואני כבר לא מדבר על ויכוחים ועקשנות אם הוא צריך או לא), הראש לא מתנקה ממשימה שבוצעה ושאינה דאגתך לאחר שאמרת, אלא ה"רעש" יישאר שם עד שהמשימה לא תבוצע, והכעס יתגבר גם אם לא תגידי דבר, כי תכעסי על עצם הצורך בעימות נוסף (שמגיע פעם בחודש), ולהתמודד מול ההאשמות שלו שאת כפייתית, ולא נותנת לו את הזמן לבצע. משך הזמן עצמו בין אמירה לביצוע עלול להיות במרכזו של מאבק כוחות.אתם נמצאים עכשיו בשלב שבו אתם רואים כל "הישג" ו"סיכום" כתקדים לחיים, ולכן זה קשה. מה שקורה עכשיו, הוא מה שאתם לכאורה מסכימים עליו כאשר אתם מתחתנים. לכן המאבק שלו ואולי גם שלך על תנאי החיים המשותפים.עד עכשיו כתבתי על הסיכויים והסיכונים במאבקים או בהימנעות מהם. מה בכל זאת עושים? אם את מוכנה להשלים עם מה שיש, תוכלי אחר-כך לשנות בהדרגה, בעזרת חיזוקים חיוביים - שזו אמנות בפני עצמה. ראי שני מאמרים שלי בנושא זה, בדף הפרסומים בעברית שלי: "חיזוקים חיוביים הם הזוגיות", ו"שיפור הזוגיות: לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי" - תחת הכותרת זוגיות.