הערכה בזוגיות: איך להתמודד עם אכזבות

שלום,
אני בת 40, גרושה פעמיים, בזוגיות כבר שנתייים. לי יש שתי בנות ולו יש בת אחת. התלבטתי אם לכתוב כאן, כי למעשה, לאחר אכזבות רבות שנחלתי בחיים (עיין ערך גרושה פעמיים), אני היום בזוגיות אוהבת וחזקה, מלאת הומור ושמחה, ותקשורת פתוחה ומכבדת.לאור נסיון העבר של שנינו, החלטנו הפעם לבנות את הקשר לאט לפני שעוברים לגור ביחד. היום, אחרי שנתיים ביחד, הבנות שלנו חברות טובות ביניהן, אני מסתדרת נפלא עם בתו והוא עם בנותיי, ושנינו מרגישים שבשלה העת, ואנחנו מוכנים לקראת המעבר.רק דבר אחד מעכב זאת: הוא עצמאי ומצבו הכלכלי כרגע לא משהו (הוא בתהליך בניית עסק חדש) והוא לא רוצה לעבור לגור ביחד עד שירגיש שהוא יכול לחלוק בנטל באופן שווה. גם אני לא רוצה לעשות זאת עדיין, כי אין לי היכולת לשאת בנטל לבדי, ואולם אני עדיין חשה אכזבה. מטבע הדברים, לא ברור כמה זמן יקח עד שהעסק שלו יתבסס, ואני מרגישה שאני כבר מאוד רוצה להתחיל את החיים המשותפים איתו, ושאחרי שנתיים מיציתי כבר את הפורמט הקיים (מגורים בנפרד). מצד שני, אני חוששת שחיים משותפים בצמצום כלכלי ישפיע על הקשר שלנו לטווח הארוך, כי הביטחון הכלכלי חשוב לי.אני מתוסכלת מהמצב, כי אין לי יכולת לשנות אותו (את המצב, לא את הבחור).אני קוראת את מה שכתבתי ותוהה מה בעצם רציתי לשאול.... אולי לשאול אם יש איזה גבול של זמן שלאחריו כבר לא הגיוני לחכות יותר (לא מבחינת פרידה, אלא מבחינת "לעשות את זה כבר וזהו")? או אם יש איזושהי דרך לעשות זאת בכל זאת עכשיו?תודה

רונה יקרה,
הוא אומר לך דבר חשוב, וזה שהוא רוצה להרגיש מוערך. יש בזה משהו משמעותי, כי במידה שיהיו ביניכם חיכוכים, את עלולה לתסוס מבפנים כי "לא רק שהוא לא תורם מספיק כלכלית" (האכזבה הראשונית שהיא גם שלך, וקשה להימנע ממנה), "אלא הוא עוד מתעקש איתי על העניין המטופש הזה!", ומחשבה כזו, שהיא טבעית, עלולה להשפיע. גם עליך, וגם עליו. כך שאני יודע איך את מרגישה עם ההמתנה הנוספת (אכזבה, כלומר), והשאלה היא באמת איך את מרגישה עם העובדה שהתרומה הכלכלית שלו תהיה נמוכה משלך (שגם זו אכזבה). האם תדעי להתמודד עם זה לאורך זמן מבלי שתהיה גורם בהרהורים ובסערות פנימיות? - אם תחליטי שהעניין הזה, של ההתמודדות הזו, הוא אחריות שלך, ושתתמודדי עם זה בלב שלם, דברי איתו. בהתבסס על הדברים שכתבתי כאן, כי הם אלו שעומדים בשורש העניין. ואם הוא יבין ויאמין לך בלב שלם (וזה לא פשוט) שאת מעריכה בו הרבה דברים אחרים שאינם נמדדים בקנה מידה כלכלי, וישתכנע שאת רוצה בו כי הטוב של הביחד הוא משמעותי מאד בשבילך, לאין ערוך מאשר מה שהוא לא יכול לתת, אולי תוכלו להקדים.

נגעת כל כך בלב הדברים שזה פשוט מרגש.עד כמה שקשה לי, אנסה להתגבר על הצורך בסיפוק מיידי (תחום שאף פעם לא הצטיינתי בו), לא בגלל שאני לא מעריכה את בן זוגי, אלא בגלל ההשלכות שיכולות להיות לכך בעתיד, כמו שאמרת. מעבר לכך, יש לי אחריות כלפי בנותיי וחשוב לי לשמור עבורן על היציבות הכלכלית שבניתי בעמל רב.נמתין תקופה, ונבחן את הדברים מחדש. סה"כ המצב עכשיו הוא לא נוראי, האהבה מלבלבת גם כשאנחנו גרים בבתים נפרדים ואני מודעת לעובדה שיש לכך גם יתרונות...יחד עם זאת, אני לוקחת לתשומת לבי את ההערה שלך לגבי הצורך שלו להיות מוערך.תודה רבה לך, תענוג לקרוא את התשובות שלך.