טיפול עצמי במערכת יחסים

אנכנו נשואים 17 שנה ובתקופה מי שחליתי ובעלי היה לקראתי כל התקופה ךטובתי.אני אומנם מישתנה כדי שגם לי יהיה טוב בחיים. כי עד עכשיו כל מילה של הבעל לגבייזה היה קדוש כל מילה ומילה שמעתי כמו טטלה.היום המצב ליחס לגביי ממאה אחוז שלא היתערבתי בכלום. כי תמיד פחדתי ממנו או מתגובה שלו. לא יודעת איך קוראת לזה. היום כל הצלחת אני מנסה להפוך אותה לגמרי.ובגלל זה א עם אנכנו לא יוצאים עם הילדים לטייל בשבת כי עד עכשיו כל שבת תמיד תמידהינו יוצאים ומטיילים.ועכשיו החיים הישתנו לי לגמרה ולמרות שאחרי שאני יוצאת אני מרוצהוגם הילדים מרוצים. אבל איך הפכנו למצב, שאם אנכנו לא יוצאים מהבית עם זה בכל חופש שיש. חג או שבת, אנכנו מיתוכחים על כל דבר. כי אני מאוד כועסת ואוכלת את עצמישבעלי ניכנס למחשב בבוקר בשבת. אוקי מכינה לא שתיה חמה. אחרי חצי שנה ארוחת בוקר שהוא אוהב שלי זה מפריע כל אחר כך יש לפנות לרחוץ כלים.ולי כמובן זה קשה.כי אני מיתעיפת מהר מאוד וחלשה .והוא במחשב ולא זז אוכל כמו מלך.אנכנו הילדים מפנים בקושי .ואני זאת שצריכה לדאוג להכל לקחת איתנו.הוא לא אוהב לעשות שום דבר. הוא מאוד עצלן. רק אחרי כעס וצעקות, ואז זה גורם לי ישר במאה מעלות להיתעצבן, לכעוס וגם לא לצאת מהבית כי הוא לא פייר.למרות שמה אתה אומר עם אנכנו רבים או לא מין בשבילו זה חובה ואני העחיקר נותת בשבילו. הרבה פעמים למרות שליפעמים אני כועסת ואומרת לא שאתה לא פייר.ושאתה חצוף.והוא פשוט עם לא מקבל כל הלילה הוא לא נירדם. ומתחיל לזוז מצד לצד.ואז אני ליפעמים העיקר כדי שגם אני יתפטר ויוכאל ללכת לישון מעדיפה לתת לא במיטה.אבל ליפעמים לפני הרבה זמן שעם אני קמה למיטה אחרת או ישנה בסלון ואחר כך חוזרת לישון במיטה זוגית הוא ניהיה מאוד עצבני ודוחף אותי מהמיטה לריצפה.ואז אני אומרת לא שהוא מגעיל וכועסת עליו.ליפעמים אני מנסה כן לתת לא בגלל אינטרס שלי שיעזור לי במשהו בבית או שלא יהיה עצבני.בקיצור השאלה בכלל איך קורא מצב כזה כבר שאנכנו לא מסוגלים להישאר בבית יחד תמיד אני מרגישה להיות איתו בבית. בשבילי לא שווה לי. אבל גם אין לי מישפחה ללכת אלאה באיזור הזה שאני גרה.אני פשוט לא רגועה כשאני בבית, ובחוץ אנכנו מאוד מיסתדרים ומדברים וכיף וטוב לי ולילדים.איך אני יעשה שלא ירגיש תחושה כזאת.אנכנו כבר כמה שנים מרגישים ככה. ובדרך כלל הולכים בחגים רק לארוחה חג בקיבוץאבל אין לנו כסף כל הזמן. פשוט כשאני בחוץ, אין לי הטרדות על הבית שהוא לא מסודרואין לי את הבלגן על הראש שלי. כי כל משימה בבית קשה לי להכין אוכל.לדאוג לילדים ואני לבד יעשה. וכל פעם לרחוץ כלים סליחה שקפצתי מנושא לנושא.

שושנה יקרה,
אני לא בטוח שהבנתי הכל בגלל טעויות הדפוס שלך. למשל, את כותבת שבעלך היה כל התקופה (17 שנה) לטובתך (אם אני מבין נכון), והיום מרדת, ולא ברור לי למה. אז את כועסת ולא יוצאת איתו לטיולים משפחתיים. נדמה לי שאת מענישה גם את עצמך ואת הילדים, לא? בעיקר, כפי שאני מבין, על עצלנות שלו, ועל זה שהוא מטיל עליך את תפקידה "עקרת הבית" שצריכה לטפל בו. אולי תחפשי דרכים אחרות, כמו לא לעשות דברים מסויימים שהוא רוצה שתעשי בשבילו וקשה לו באמת לעשות לבד (כן, גם סקס), "כי היית עסוקה בלרחוץ כלים (או מטלות בית אחרות), והתעייפת מאד אחר-כך". ונסי ללמד אותו שאם הוא ישתתף במטלות הבית, תוכלי להתפנות לעשות עבורו דברים נוספים, כי "תהיי יותר רעננה".ונסי גם לכעוס פחות, וכשהאוירה ביניכם תהיה טובה, אולי הוא גם ירגיש יותר בנוח לעזור לך.