טיפול מיני: מה עושים?

אני כבר משוטטת כאן קצת.. נעים ומאיר לקרוא את התשובות שלך. חיפשתי משהו דומה לשלי ולא מצאתי, אז אני כותבת: אני בת 23, סטודנטית, עם בן הזוג הנוכחי קצת יותר משנה. אנחנו חברים טובים, אוהבימאד. קשה לנו בעיקר עם סקס. הוא, איך להגיד, גומר מהר, משהו של השנים האחרונות (כך הוא סיפר לי), שהתחיל כנראה בעקבות טראומה שעבר בצבא, במקביל לגירושים של ההורים שלו. הוא זוכר את עצמו גם לפני כל זה, בתפקוד מלא, וכיום חווה את עצמו ככישלון מכל פעם שזה קורה, שונא לגמור עד כדי כך שלא נהנה בכלל מהגמירה עצמה. בחודשים הראשונים הגבתי בהרבה מאד סבלנות- מתוך מחשבה שהצעד הראשון יהיה לוותר על השליטה, שאבדה ממילא. לקח די הרבה זמן עד שהבאתי גם את הצד שלי בעניין- ו'הודיתי' שגם אני מתבאסת. (חשוב לי להוסיף כאן שגם מבחינתי כל סיפור הסקס לא מאד פשוט, ודווקא במישור הזה קשה לי להיפתח ולהחשף. אמנם עם בן הזוג הקודם חוויתי יותר סיפוקים, אבל זה נראה לי איכשהו עניין 'טכני', וגם איתו זה לא היה חף מבעיות). כל העניין מעציב אותנו מאד, והגרורות שלו הולכות ותופחות. כרגע יש בינינו מעט מאד מגע מיני, כשלי די נח להתחבא מאחורי האין הזה, והוא מאד מאד מתוסכל. ברמת העקרון אני מבינה שיש כאן משהו שאנחנו צריכים לפתור, אבל כשזה מגיע לפרקטיקה קשה לי ליזום מגע. כאילו התעייפתי מהנראטיב הזה, על כל תסכוליו, ושנינו לא ממש יודעים איך לצאת מהביצה הזו. דיברנו על פניה לטיפול (הוא נבדק בענין הזה בעבר, לפני שהכיר אותי, ונאמר לו שהבעיה לא פסיולוגית), שלא ברור לי באיזו מידה אמורה לערב את שנינו. אני לא רוצה ללחוץ וגם לא כ"כ יכולה לראות את עצמי במעמד כזה (אז איך אוכל לדרוש זאת ממנו?)אני יודעת שאני מתארת מצב די מורכב, אבל בכל זאת אשמח אם תוכל לעזור, אפילו קצת.תודה

מיכל יקרה,
זה אכן משהו שאפשר לפתור, אבל לא אני המומחה המתאים לזה. יש להגיע לטיפול מיני (חפשו אחר מטפל באזור מגוריכם באתר של איט"ם – האגודה הישראלית לטיפול מיני). מטפלים מיניים מדווחים על הצלחה גבוהה בתחום הזה.הקושי היחיד שלכם להגיע לשם הוא אי הנעימות. אבל אם תקחו את זה כהרפתקה יותר מאשר כמשהו מעיק, תוכלו שניכם להרוויח מזה הרבה, ובעיקר להרוויח זה את זו.