טיפול זוגי: נושאים לא פתורים

שלום,
אני בת 36, נשואה 4 שנים, עם ילדה אחת. הקשר ביני לבין בעלי טוב סה"כ. יש שיתוף פעולה בבית, שיחות אישיות ואינטימיות, תמיכה הדדית.אני מאז ומתמיד נוטה להתלבט לגבי כל היחסים שהיו לי, ותמיד לא בטוחה אם "זה זה".. אבל אנחנו חיים עם זה איכשהו, זורמים.. התחלנו גם ללכת לטיפול זוגי לאחרונה, סביב זה וסביב מריבות שהיו לנו, והמצב השתפר מאד.בעיה חשובה מבחינתי היא מינית. מתחילת ההיכרות ביננו לא הרגשתי משיכה חזקה, והמצב התדרדר עם הזמן. אמנם ביחסי המין אני כן חווה הנאה גופנית ואף גומרת, אבל אני לא מרגישה תשוקה כמו שהייתי רוצה, זה כאילו יותר טכני. מאד קשה לי עם זה, זה מעציב ומדכא אותי. אני גם לא מרגישה שיש פיתרון בטיפול מיני, כי זה משהו שלא היה שונה מעולם.. לא נראה לי שניתן להצית מה שלא כבה..מה לעשות? האם זו סיבה לפרידה?תודה

גליתוש יקרה,
לפי מה שאני קורא בין השורות, עסקתם בטיפול הזוגי במה שהיה קל יותר לעסוק בו - המריבות, וגם הצלחתם לפתור זאת. אבל אני חושב שעדיין לא העלתם שם נושא אחר, שהוא קשה יותר להעלות, אולי גם מביך יותר, ואולי עוד יותר - נושא שאת חושבת שאולי אין לו פתרון פשוט, ושאת לא רוצה להעלות אותו כדי שלא לקלקל את היחסים עם בעלך. לדעתי, זה משהו שאת צריכה להעלות מול המטפל/ת שלכם בנפרד, ולעשות זאת בכמה פגישות עד שיהיה רלוונטי להעלות משהו מתוך זה, על פי הסכמה בינך לבין המטפל/ת, בפגישה או בפגישות משותפות, כדי לגעת בזה כמשהו חיובי ולא כמשהו שלילי. כמשהו שבא לקדם את הזוגיות שלכם עוד, במקום כביקורת או כמשהו מייאש וחסר סיכוי או ככזה המעיד על כך שאת לא אוהבת אותו. את מבינה? זה משהו שאת צריכה לברר טוב יותר עם עצמך בעזרת איש מקצוע, לפני שתעלו את העניין במשותף. אני מבין את ההיסוס ואת הרגישות שלך, אבל כדאי לבחון את הכל קודם.ואם... את מסתכלת על המכתב שלי ואומרת לעצמך "אני לא שם", ו"אני לא רוצה לעשות את זה", אז אולי את בכלל לא במגמה של הליכה משותפת, ואולי קיווית שהטיפול ייכשל, וכשהוא הצליח בנושאים שהעליתם, את מעלה משהו אחר "חסר סיכוי" לדעתך, כדי להיפרד בכל מקרה. חשבי על זה ועל מה שאת רוצה היטב, ונסי לומר לעצמך בעיקר - מה את באמת רוצה, מבלי לשחק משחקים. ואם את רוצה באמת לבחון את הזוגיות שלכם ולתת לה צ'אנס, עשי את מה שהצעתי לך.