טיפול זוגי, ילדים ומשבר: ניתוח

שלום.
אני ובעלי נשואים 6 שנים,היתה לנו מערכת יחסים טובה עד שנולד בננו הבכור שהוא בן 4 יום, חוינו הרבה משברים ומריבות אחרי לידתו, הלכנו חצי שנה לטיפול זוגי שלא הצליח ודיברנו על גירושין, בסוף העניינים קצת הסתדרו ונולדה לנו תינוקת שהיא כמעט בת שנה כיום.מאז לידתה החריפו העניינים: מריבות בלי סוף ולידם, אלימות מילולית קשה ביותר מצידו וליד הילדים, אני לבד כל הזמן: לא יוצאים לשום מקום ביחד, לא יושבים לדבר אחד על אחד, אין ארוחות ערב משותפות ואין בכלל סקס כבר כמה חודשים. הוא מאד קשור לילד הבכור ולתינוקת בקושי מתייחס וטוען שבכלל לא רצה אותה והסכים כיוון שאני לחצתי עליו לעוד ילד וזה אכן נכון.האלימות המילולית שלו היא יומייומית והוא טוען שככה הוא מגיב כשאני צועקת (אפילו שאני לא מקללת) וגם צעקות גם אם אין קללות זה אלימות מילולית.בנינו בן 4 ושומע ומבין הכל והוא איתו לבד רוב הזמן ואני איתה. אם זה לא משהו שקשור לילדים אנחנו לא מדברים , כל אחד בפינה שלו עם הדברים שלו וזה הגיע לידי כך שאני מחפשת לצאת עם חברות או חולמת לפגוש גבר אחר שיבין אותי ויתן לי חום, אהבה ופרגון שאין לי עם בעלי.אני שוקלת להתגרש וגם הוא אמר שזה מה שהוא רוצה והוא רק חולם על הרגע שבו אני אעזוב את הבית והוא ילחם איתי שהילדים יהיו איתו ובמיוחד הילד הגדול.יש לדעתך מה לעשות או להתגרש וכמובן ששני הילדים יהיו איתי?בעבר הטיפול הזוגי לא הציליח ואיפלו המטפלת הזוגית הרימה ידיים.הוא משפיל אותי ליד אנשים בעבודה שלו שמכירים אותי, מסנן אותי בטלפונים , ואלימות מילולית " נבלה, מסריחה, בהמה, חית אדם וכד'.מה עושים?

לינוי יקרה,
האמת היא שמשהו לא ברור לי. כתבת, מצד אחד, שהטיפול הזוגי לא הצליח עד כדי כך שאפילו "המטפלת הזוגית הרימה ידיים". מצד שני כתבת ש"בסוף העניינים קצת הסתדרו" עד שהחלטתם להביא עוד בת. למה זה לא מסתדר לי? זה קצת נשמע לי שהרצון שלכם להביא עוד ילד, למרות שלא עבד, היה חזק יותר מאשר הנסיון להסתכל על מה שקורה לכם באופן מפוכח, ולהבין שזה לא זה. לפחות לא בשלב ההוא, ושלא היתה מערכת שבה רצוי להביא עוד ילד.נדמה לי שאם זה היה כך אז, סביר שזה כך גם עכשיו – שהדחפים והאמוציות שלכם חזקים מההבנה שאם אתם רוצים חיים סבירים, שלא לדבר על טובים, אתם צריכים לעשות משהו אחר.האפשרויות הן פשוטות, לינוי (כי הרי כמה אפשרויות יש?), וכולן החלטות שלכם (ואולי שלך לבד): או להישאר במסגרת הנוכחית כפי שהיא, לחרוק שיניים ולסבול (וגם לגדל ילדים שסביר שיהיה להם קשה מאד במסגרת כזו), או להיפרד (וגם עבורם כנראה שעדיף עם הורה אחד בכל פעם מאשר עם שניכם ביחד), או בכל זאת ללכת לטיפול ולנסות להתמודד עם זה. ולפחות לנסות טיפול עם מטפל חדש. כי סביר שאם לא הצלחתם עם מטפל קודם לשנות משהו באופן מהותי, תתקשו לעשות זאת לבד. ולכן, הסיכוי הוא בכל זאת ללכת לטיפול – אבל אולי אצל יועץ זוגי אחר.