טיפול זוגי או אישי - מה עושים?

שלום רב,
כבר פניתי אליך לפני כשלושה חודשים זוג חד מיני שבע וחצי שנים ביחד,3 ילדים (1 שלה בת 5 ו 2 שלי בני שנתיים כמעט). גורם שלישי המנהל שלה נכנס בנינו אך בדיעבד לפחות לטענתה הוא רק זרז למה שכבר היה הרוס ממזמן. היא מבולבלת נורא לא יודעת מה היא רוצה, טועת שרוצה רק להיות לבד ושקט נפשי. היא החליטה למרות שטענה שהרגש הרומנטי והאינטימי אל מת או רדום ללכת לייעוץ זוגי, כאשר הגענו למטפלת היא ישבה וטענה שהיא סקפטית מאוד לגבי הטיפול ושהיא בכלל לא בטוחה שזה מה שהיא רוצה. המטפלת אמרה שעל פי דבריה אין לה דרך לעזור לנו מכיוון שזוגתי ל מעוניינת בטיפול. כשנשאלה מה הייתה רוצה טענה שהייתה רוצה לבית לבד ולבחון דברים בשקט ולהבין האם היא הפסידה ועתה טעות, עוד טענה בהמשך שהכן בינה לבינו קיים קשר תלותי, אשר מלווה בסקרנות ועל כן המטפלת הסיקה שבעצם היא רוצה לצאת לבחון אןפציות נוספת ורק אז להחליט וזוגתו טענה שממש לא. בסוף הטיפול המטפלת אמרה שאנחנו כרגע לא צריכות להיפרד ושזוגתי צריכה לבוא אליה לכמה מפגשים לבד על מנת לנטרל את הבלבול אשר היא נמצאת בו ולהבין האם ניתן ויש רצון בטיפול זוגי. כשחזרנו הביתה שאלתי אותה האם היא רוצה להיפרד והיא טענה שלא אמנם היא לא איתי אבל היא גם לא לגמרי בחוץ, כשהצעתי הפסקה של חודש על אף שגם בזה אינני מאמינה היא טענה שגם את זה היא לא רוצה. נכון ועכשיו מאוד קשה לי, אני מרגישה כמו אסיר אשר מחכה לפסק דינו. רוב הזמן היא גם מאוד קרה אלי ומסוגרת. אך עם הילדים תפקוד הוא אופטימלי. השאלה שלי היא מה עלי לעשות, האם לוותר? האם יש עדיין מקום להציל? האם המטפלת פעלה כראוי כאשר הפכה זאת לטיפולים אישיים בה משך? האם נוכל להמשיך אצל אותה מטפלת במידה והיא תהייה מעוניינת בייעוץ זוגי? סליחה על האורך ושנה טובה וחתימה טובה

מבולבלת יקרה,
יתכן שהמטפלת הזוגית שלכם איבדה ביטחון כאשר בת זוגך היתה נחרצת בכך שהיא לא מאמינה בטיפול, ולכן ניסתה להדוף זאת דרך יצירת החלטה לכאן או לכאן (סוג של אולטימטום), עוד לפני יצירת דיאלוג משמעותי. בת זוגך הגיעה סקפטית, אפשר היה לשמוע זאת, לקבל את הדברים כפי שהם, ולהמשיך הלאה, אחרי הכל היא כן הגיעה לשיחה וגם בזה יש אמירה, אז "אם כך, בואו נדבר, ונראה לאן זה יוליך אותנו".הקושי במה שקרה לכם, מבחינתך, הוא שהטיפול הפך מ"זוגי" ל"אישי". האם זה אומר שבת זוגך היא עכשיו ה"לקוח" של המטפלת? האם הזוגיות שלכם היא ה"לקוח" כפי שזה אמור להיות, והרי על זה הגעתם לשם? - את נותרת מבולבלת מזה. כי לכאורה, אם בת זוגך היא הלקוח, יתכן שהמטפלת תטפל במה שטוב לה, לכאורה, ולא תעזור לה להתאמץ כדי לעשות דברים שטובים לשניכם.מכיוון שהגעתם על תקן של טיפול זוגי, יהיה נכון שגם את תהיי חלק מהמשוואה. כלומר, שמדי פעם תראה גם אותך, ובנפרד. לפחות כדי להרגיע אותך שאתם במקום הנכון ובטיפול הנכון, ואולי גם לעזור לך לעזור לבת זוגך בקשיים שלה. כך הטיפול הזה יהפוך לזוגי, וכך גם לא תרגישי שאם וכאשר תגיעו לטיפול זוגי אצלה, כל האמפתיה שלה תהיה עם בת זוגך ותהייה לך פחות אמירה. דברי עם שתיהן, ותהיי גם את שותפה פעילה יותר, כי כך נכון. וחשוב שתסבירי את זה גם למטפלת שלך, שאת שם כדי לתרום וכדי לעזור, וגם שהמצב הנוכחי יוצר אצלך תחושה מאד לא נוחה. לא כהאשמה כלפיה, אלא כצורך שלך שאת רוצה שהיא תקשיב לו ותתן לו מקום.אני לא פעם בעצמי יוזם פגישות בנפרד עם בני זוג. לפעמים זה באמת מאד יעיל גם לצרכים הזוגיים. אבל אני מקפיד ליצור את האיזון, ולא להשאיר צד אחד מאחור. רק לעיתים רחוקות טיפול זוגי הופך לפגישות בסידרה ממושכת יותר רק עם צד אחד, אבל זה קורה כאשר הצד השני אינו מעוניין להגיע, מיוזמתו, או לא יכול בשל אילוצים שונים.