טיפול בחרדות - התייעצות

ד"ר חסון היקר,
ראשית תודה על התייחסותך לשאלתי הקודמת.שנית אני מבקשת את עזרתך לגביי בעיה נוספת שיש לי בזוגיות. אני מרגישה שבעלי מתייחס אליי כמו אל ילדה קטנה (אני בת 30) או יותר נכון לא מספיק בוגרת על מנת לעשות החלטות חשובות בחיי הנישואים שלנו.דוגמה לכך היא ההחלטה על טיול משפחתי לארצות הברית, אני בטוחה שיהיו כאלה שלא יבינו את ההתעקשות שלי לטיול כזה אבל כבר התחלנו לתכנן והיה לנו תאריך לנסיעה ופתאום בעלי שינה את דעתו והחליט שהוא לא רוצה לנסוע. מאד התפלאתי וחקרתי אותו על כך ואתמול לפתע הוא אמר לי שהוא שוחח לפני שבוע עם אחותי והיא אמרה לו שלא כדאי לו לנסוע עם תינוק לארצות הברית כי הוא (התינוק) יסבול. מאד כעסתי על אחותי על התערבותה אבל יותר נפגעתי ממנו על כך שהוא מחשיב יותר את דעתה של אחותי על פני דעתי. שאלתי אותו האם הוא נשוי לאחותי או לי? האם הוא סומך עליה יותר?התשובות שלו היו מגומגמות, לצערי, ואני מבקשת את עצתך בשאלה מה עליי לעשות?אני רוצה לציין את העובדה שאני מטפלת בבני 24 שעות ביממה (מבחירה של שנינו)ואני אמא טובה ואחראית (על כך אין לו טענות) אבל בדברים אחרים ובהחלטות הרות גורל הוא לא מחשיב את דעתי.אודה לך על תשובתךטל

טל יקרה,
בדרך כלל, במקרים כאלה, סביר שהוא לא מחשיב את דעתך במקום שפחות נוח לו. זה לא שאחותך השפיעה דרמטית על דעתו, אלא שאולי מראש הוא לא רצה, והוא משתמש בדעתה של אחותך כנימוק מכריע בשיקול הדעת שלו. השאלה ששאלת אותי, והתשובה שלי נמצאיםכאן. וכפי שכתבתי לך, יכול להיות שהוא מרגיש שלא בנוח לעשות טיול עם תינוק בן שנה וחצי על הידיים. אני מציע שתלכי לרופא הילדים (ואם צריך, לקבל ממנו הפנייה לפסיכולוג של ילדים, אם כי אני מאמין שזה לא הכרחי), ולשאול מה עדיף לילד, לנסוע איתם לשבועיים טיול, או להשאר אצל הורייך לשבועיים, ומה מידת הנזק, אם בכלל, בכל אחת מהדרכים. אני יודע שאת חרדה מלהתנתק מהילד, אבל מתישהו צריך לעשות את זה. אולי לא בבת אחת, אבל הגיע הזמן להתחיל. יכול להיות גם שבן זוגך רואה שאת מונעת על-ידי חרדות ומנסה להוציא אותם משם, וכל כוונותיו טובות ואולי אפילו מוצדקות. ואולי כדאי להתחשב גם בבן זוגך, שכנראה חושב אחרת על טיול משותף שלכם.