פרידה: מה עושים כשאין סיבה להישאר?

שלום
ד"ר חסוןאני ואשתי בני 39, ונשואים אוטוטו 16 שנים. נישאנו לאחר חברות ארוכת שנים מאז ימי התיכון - כך שאנחנו יחד כבר יותר מ 22 שנים.היחסים בינינו כחברים היו נהדרים, אולם מרגע שנישאנו - הכל השתנה. יש לנו שלושה ילדים (14 , 10.5 , 6) ואנחנו חיים בבית במערכת נטולת זוגיות כמעט לחלוטין. לאחרונה גם הילדים ערים למצב.אשתי כבר כמה שנים טוענת שאין סיבה להמשיך את הנישואים הללו. במהלך השנים נתקלנו בבעיות, שלטענתה לא הייתי שותף איתה להתמודדויות, לא הייתי פנוי ולא גיליתי מעורבות ורגישות כלפיה.היא מרגישה שסדרי העדיפויות שלי שגויים, וטוענת שמאז שאנחנו נשואים היא אף פעם לא הרגישה שהיא מספיק חשובה ומשמעותית עבורי כיוון שלא הוכחתי לה את זה במעשים.השיחות המעטות שמתקיימות בינינו נעשות תמיד ביוזמתה. אני מודה שאני לא יוזם אף פעם שיחה ולא מהלכים משמעותיים על מנת לפתור מצב בעייתי כאשר הוא נוצר , כי אני עייף מלשמוע את הטענות הקבועותשחוזרות כל פעם מחדש. כל וויכוח היא אומרת שאני לא מספק אותה מבחינה רגשית, מנטאלית ואפילו מינית. היא אומרת שהעלבונות שהיא ספגה במהלך השנים גרמו לה לסגירות רגשית, והיא לא מרגישה אלייכלום היום, ואפילו הנושא המיני כבר לא מעניין אותה. הדבר שהכי מכעיס אותה זה מה שהיא מכנה "האדישות והשתיקות שלי" , שנמשכים לפעמים שבועות ואפילו חודשים. הנתק האחרון בינינו נימשך כמעט 10חודשים (נתק בכל המובנים) .אין לי מערכת יחסים עם נשים אחרות, ולמיטב ידיעתי גם לאשתי אין מערכות יחסים עם גברים אחרים. יחד עם זאת היא ממש לוחצת לסיים את הנישואים הללו - ומעדיפה להיות לבד.אשתי הייתה בייעוץ בעבר ללא שיתוף פעולה מצידי, ואף היינו יחד בייעוץ לפני מספר שנים, אולם אני החלטתי להפסיק את התהליך - דבר שבדיעבד גרם לפגיעה באישתי.אני לא רוצה להתגרש. והשאלה שאשתי שואלת היא "למה לא"? מה מחזיק אותך איתי??- אין לי תשובה מספקת בשבילה.היא לא מאמינה היום בייעוץ, ולא רוצה לשתף איתי פעולה.מה לעשות? האם גירושים הם הפיתרון?איך אפשר לפתור את המצב הזה?תודה מראש.שי

שי יקר,
סיפרת סיפור ארוך של היחסים ביניכם, אבל בכל מה שכתבת לא ראיתי סיבה אחת מדוע כדאי לה להישאר אתך. היא גם מרגישה ללא שותף רגשי, מנטלי או מיני, גם פגעת בה, גם הסתגרת בתוך עצמך ולא נתת לה אפשרות לדבר איתך כדי לפתור בעיות, וגם לא שיתפת פעולה ביעוץ זוגי. אז מה היא יכולה לעשות? להשאר כל חייה באומללות ובחסר חברתי/זוגי/מיני?ומה שחמור יותר בעיני הוא שכל זה לא מפריע לך לראותשבעצם, לגביה, זה המוצא היחיד לחיים מאושרים יותר. אני חושש שבמצב העניינים הזה, כדאי שתתן לה ללכת. כנראה שזה מגיע לה. היא התייאשה מהזוגיות הזו, וכל הסימנים שאתה מצביע עליהם אומרים שהיא התייאשה בצדק.מצד שני, גם לך מגיע אושר שלא קיבלת במסגרת הנישואים שלך. יכול להיות שכדי שתוכל ליצור אותו לעצמך, כדאי שתגיע לטיפול נפשי, גם כדי להתמודד עם הנתינה היחידה שאתה יכול לתת לה היום, שהיא לתת לה ללכת, וגם ללמוד ליצור קשרים מחודשים ומספקים, שזה יכול להיות עם נשים אחרות בעתיד, ואולי גם עם הילדים שלך, ובעיקר במצב של פרידה. חשוב שתלמד להתחבר אליהם, ואולי דרכם תלמד ליצור קשרים חדשים שיספקו את שני הצדדים.