טיפול בזוגיות: קונפליקט מרכזי

שלום,
אני בת 33, בעלי בן 36, אנחנו נשואים 5 שנים, ותחתנו אחרי קשר של שנת חברות אחת. יש לנו ילד בן 3. מאז שהבן נולד, בעלי לא עוזר, ביקשתי עזרה בטיפול ובזמן פרטי לעצמי שאוכל לצאת לטיול, לעשות ספורט, לקניות, בית קפה. אבל לבעלי קשה לתת לי עזרה וזמן, אני נאלצת לבקש, והרבה פעמים הוא לא מצליח לתת מענה כי הוא נשאב לעבודה, לא מצליח לקום בבוקר מוקדם בשבתות וחגים, משאיר אותי לבד בהרבה ימים שהם ימים משפחתיים.מעבר לזה, הוא מקדיש כל דקה לעבודה שלו וגם כשהוא חוזר הביתה הוא נכנס לחדר העבודה שלו וממשיך לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה. כך שבבוקר הוא עייף ולא מצליח לקום, לא ביום חול ולא ביום חג ושבת.הערתי לו על כך והוא מבין אך לא מצליח לעשות שינוי. הוא טוען שקשה לו ללכת לישון אם לא מרגיש שמיצא את כל יכולות העבודה והכח שלו. בעלי סובל מבעית קשב וריכוז ומצליח להתרכז רק בשעות הקטנות של הלילה.אנחנו באים ממודלים שונים של משפחות. אני מאד עצמאית ובעלי מתלונן על כל כאב ורוצה הרבה אמפתיה ורחמים. הוא רוצה שאבין את חוסר היכולת שלו לתפקד בבוקר ואהיה רגישה לזה, אני טוענת שהוא ילד גדול שהוא צריך לשנות את סדר העדיפויות שלו או לעשות טיפול שיעזור לו לקום ולשנות את סדר היום.מעבר לזה, כרגע, עיקר הפרנסה מגיעה ממני. בעלי בעל עסק עצמאי והכנסותיו קטנות מאד. אחרי שלוש שנים שאני מציפה את הקשיים שלי ואת התחושה שאין לי שותף, הגענו למצב שהריבים מתעצמים בעיקר כי בבוקר בעלי לא מתפקד ובלילה הוא מתעורר לחיים, צופה בטלוויזיה, עובד, מנהל שיחות טלפון עם חברים שהם גם "חיות לילה", ובבוקר שהוא מרכז החיים שלנן מאז שהילד נולד, שוב לא מתפקד, ישן, ומתקשה לקום. כשהוא קם הוא תמיד מתלונן על כאבים, ואחרי כמה שעות מבקש לחזור לישון, דבר שמכתיב לנו לעשות משהו קצר עם הילד.הרבה פעמים אנחנו קובעים שנעשה פעילות בבוקר או שהוא יהיה עם הילד ואני אעשה דברים והוא לא מצליח להתעורר ואני ממש כועסת, כי כשהוא קם, בצהריים, הוא מרגיש שמה שביקשתי זה סתם. בנוסף, לאחרונה הריבים עלו מדרגה עד כדי העלבות פוגעות ושיחות על פרידה. אנו לא נהנים להיות ביחד, בעלי מאד אוהב ניקיון ואני לא מנקה מספיק את הבית ולא שומרת מספיק על הניקיון לטענתו. אני כועסת על התלונה הזאת כי אני עובדת ומחפה על הזמן שהוא עובד, ישן ולא נוכח. אני מרגישה שאין לי שותף אחראי שאני יכולה לסמוך עליו. בנוסף, אני חושבת שהוא לא מתאים לעסק עצמאי והוא לא מסכים לשנות את אופי המקצוע והעבודה. החלטתי להיפרד ואתמול החלטנו שנלך לטיפול במטרה לבחון אם בכלל יש מצב לשקם את הקשר או שהמשקעים והכעסים גדולים.אני נרדמת ממש מוקדם, ובעלי מלא כעס עליי ואנחנו לא רוצים ולא מבלים זמן לבד. הוא טוען שאני כל הזמן מבקרת אותו ואני בסך הכל רוצה שיבין שאחרי 3 שנים אין לי כח לחזור על אותה בקשה לעזרה וזמן , תוך ידיעה שהוא בסוף לא יצליח להיות שם בשבילנו.כרגע, אני לא נפרדת ממנו בגלל הילד שחווה בית הפכפך של שמחה וריבים. אני חושבת שבכל בית יש ריבים אבל לאחרונה הם התעצמו. הבן שלי אמר לי אתמול "אנחנו משפחה, אבא חולה תעזבי אותו". בנוסף, בעלי ואני מאד רוצים עוד ילד אבל כרגע חוששים לעשות זאת בגלל חוסר ביטחון בקשר וביכולת שלנו להסתדר. אני לא יודעת איך אסתדר בבקרים עם שני ילדים (ב"ה). אין ביננו יחסים אינטימיים בגלל הריבים. פלונטר. אני מאד מתוסכלת כי אני רוצה עוד ילד, אבל לא במצב הזה.מה דעתך? מה עלי לעשות מניסיונך? האם הפערים הגדולים ביננו יכולים להצטצם בטיפול או שכדאי להיפרד ולצאת לדרך חדשה מפוכחים ומודעים יותר? כמה זמן לדעתך ניתן לתת לטיפול ואיך למדוד את הצלחתו? אני לא רוצה לצאת מהקשר בשלב שבו לא אצליח להביא עוד ילדים. מה לעשות? אני לא רוצה לכבות את עצמי ולהתעלם מהקשיים ולמצוא את עצמי בקשר לא מספק עוד כמה שנים ואז לצאת ממנו וגם לא רוצה שהבן שלי יגדל בבית כזה. זו נקודת זמן קריטית לכולנו.

אתיה יקרה,
נכון שלהביא עוד ילד למערכת מתפרקת זו לא החלטה נכונה, אלא אם החלטתם מראש, מסיבות שלכם, שבכל מקרה אתם רוצים עוד ילד, גם אם תחיו בנפרד. לחיות ביחד עם עוד ילד, כאשר היחסים ביניכם כפי שאת מתארת, זה לא טוב.אבל החלטם לעשות את הדבר הנכון, והוא ללכת לטיפול. התאהבת בו והוא בך, כי היו לכם סיבות טובות לזה. יתכן שתצליחו ליצור את התקשורת הנכונה ביניכם, ולקחת אחריות, כל אחד מכם בדרכו, כדי להגיע לזוגיות שיהיה בה יותר שוויוניות ויותר שותפות. אני חושב שבין כל הדברים שכתבת, הקשה יותר להתגבר עליו, עד כמה שזה ייראה מוזר, הוא הקונפליקט שיש לכם בעניין העבודה שלו. את רואה בו חסר אחריות שאינו לוקח אחריות, והוא אולי רואה בך מישהי שמנסה לגזול ממנו, ושלא בצדק אולי, את החלום המקצועי והכלכלי שלו, שיצליח בסופו של דבר, לדעתו. יתכן בהחלט שאי ההסכמה ביניכם על התובנות שאתם לוקחים מהקונפליקט הזה, מקרינה על אי הסכמות בהרבה דברים קטנים, שכתוצאה מכך מובילות למאבקי כוח בלתי פוסקים.זה לא אומר שזה צריך להיות הנושא הראשון לטיפול, אבל כאשר תגיעו לדרגה גבוהה יותר של אמון ביניכם בדברים הקטנים והבינוניים, תצטרכו להגיע גם לזה, כי זה ירבוץ לכם ברקע.