טיפול בזוגיות: התמודדות עם כעסים וחוסר פתיחות

שלום.
אני נשואה שנים רבות וילדי בני 19 ו-16.בעלי עובד מהבוקר עד הלילה.את הילדים גידלתי לבד ולכן הקשר עמם הדוק וטוב.בעלי איש קשה וממורמר ומקנא בי על קשרי עם הילדים.עם הבת בכלל הקשר קשה.הוא אינו מוכן לשום יעוץ ושינוי ואני פניתי בעבר בעצמי.לפעמים יש תקופות יותר טובות ולאחרונה היה מצב שתכננו יום טיול.הכנתי אוכל מראש,התארגנתי,הילדים הביעו נכונות לבוא ובשל כעס רגעי שלו על הבת שריססה מסיר כתמים על שימלה על השיש של המטבח,הוא נתקף זעם וביטל הכל.לא ויתרתי ונסעתי עם הילדים בשינוי תוכניות אך ההרגשה היתה קשה.חזרתי ואני זועמת וקשה לי להמשיך.הוא מבחינתו הודיע לי שאין בכוונתו לטייל איתי יותר או לבלות איתי.מה שממילא אינו עושה כמעט.בכל אופן שעת החזרה שלנו מסיבוב היא לא יאוחר מהשעה 7 ואנחנו בשנות ה-40 לחיינו. אני עייפה ופוחדת שהחיים יחלפו על פני. הוא לכשעצמו יש לו תחביב מוסיקה ואם הוא יוצא לחבר הוא מסוגל לשבת שעות.מה עלי לעשות לדעתך?

שיר יקרה,
כפי שאת מתארת, יש לו בעיה של כעסים וחוסר פתיחות. הקשר המרוחק מהילדים הוא סימפטום לכך, משום שהם מעדיפים לשמור מרחק ממנו. היה רצוי שילך לטיפול אישי, על מנת לעבוד על זה ולשפר את יחסיו הבין-אישיים, ודווקא דרך חיפוש כלים להתקרב לילדים שלו, כי הוא רוצה לעשות זאת.מבחינתך, אל תתני לחיים לחלוף על פנייך. הילדים שלך גדולים. חפשי גם את תחומי עניין, חברות ועיסוקים משלך, אבל מבלי להזניח את הילדים כשהם צריכים כתף לשים עליה את הראש.קחי בחשבון שלפעמים, כשאין משהו שבאמת מושך אותך, צריך להתחיל להשקיע בכמה תחומים, ובאופן שנראה מאולץ, "בכוח", עד שמשהו יתפוס אותך ויתאים לך.

אורן, תודה על תשובתך. הבעיה היא שאין אצלו יציבות. וכשמתכננים משהו אי אפשר לדעת אם זה יקרה או לא. ואם בכלל לחכות לו או לחיות כאילו אני לבד? אני כבר לא יודעת.

שיר יקרה,
מכיוון שאתם לא מתכננים הרבה דברים ביחד, תכנני לעצמך דברים אחרים. ומצאי לעצמך אלטרנטיבות כאשר תכנונים מתפוצצים. אולי אפילו תכנני מראש אלטרנטיבות. שווה, אם מחצית מהתכנונים מתפוצצים, לא?ואולי יפתיע אותו שאת מסתדרת כל כך מהר בלעדיו, אז אולי, עם הזמן, הוא יהסס יותר לפוצץ בפעמים הבאות.

לאורן. תודה רבה על היעוץ.