טיפול בזוגיות: אחריות וקבלה

שוב אינני ילדה ואין בעלי ילד, ואנחנו ביחד מאז היותי בת 20. יש לנו שני ילדים בני 16 ו-18, חיי משפחה שמחים ומאושרים. אך אנחנו כבר שנים (לפחות 10) עם בעיות תקשורת קשות, רבים מול הילדים בלי סוף, וחיינו נעים על רצף של אהבה מסורה סבלנות והשתדלות ---ותשוקה גדולה-- לקצהו השני: שתיקה, עייפות, ריחוק (הסקס יורד מפעם ביום לפעם בחודש), אכזבה (על מה שנהינו). בעלי מסרב ללכת לטיפול כי אם אני אפסיק להתלונן הכל יסתדר. אם אני במקום לנסות "לתקן" אותו אתמקד במה אני אוכל להשתפר הכל יסתדר. הוא צודק.אבל גם אני צודקת, שאם יש לו בעיות קשב וריכוז ולא מצליח להשלים משימות ולהתפרנס בצורה קבועה ולא משתדל מספיק להביא כסף הביתה--הוא צריך טיפול. אם אנחנו לא גומרים את החודש ואני מבקשת ליפעל בנידון הוא אומר לי תפעלי את (אני עובדת קשה מאוד) תרדי לי מהוריד. כי מבחינתו הוא משתדל - מבחינתי, לא מספיק, לא בדרך הנכונה, ובלי טיפה של יעילות.אני עייפה.אני לא רוצה להיפרד.הוא מסרב לבוא לטיפול.מה אוכל לעשות?תודהמ"מ

מ"מ יקרה,
את מנסה "לתקן" אותו, ולא בטוח שאפשר. את רוצה שיילך לטיפול כדי להשתפר, ויכול להיות שגם אם הוא יילך לטיפול, זה לא יעבוד, או יעבוד חלקית בלבד, וייקח המון זמן עד שהחלקית הזה ישתנה. את רוצה שיינהג על פי דרכך, והוא, בדרכו, מנסה להימנע מנסיונות השליטה שלך על מה שהוא עושה.אני מניח, לפי מכתבך, שהוא מאובחן עם בעיות קשב וריכוז. אם לא - אז אנחנו אולי מדברים באוויר, וזו הגדרה לא מקצועית ואולי מוטעית. בין אם הוא מאובחן ובין אם לאו, העניין העיקרי הוא שאת מאוכזבת מהיכולת שלו לתפקד כמפרנס, ולתפקד כפי שהיית מצפה מבן זוג שלך לתפקד. זה מגדיל את האחריות עלייך, ויכול להיות שאת לא כל כך מוכנה לקחת אותה. זה כבד, כי כך אחריות. עושה רושם שאת נכנעת יותר לתחושה שלך שזה לא הוגן, ושמגיע לך יותר.את פנית אלי, והאחריות שלקחת כאן היא אחריות שלך, גם אם את מפנה אליו אצבע מאשימה. חשוב שלקחת אחריות ופנית אלי, כי גם זה לקיחת אחריות. השאלה היא איך ממשיכים איתה. גם אם אני אגיד לך ש"תשמעי חובה שיילך לטיפול, ואז הכל יהיה בסדר", כנראה שזה לא ייקרה. לקחת אחריות, וחלק מהאחריות שלך מכאן והלאה היא גם לדעת לקבל אותו בחולשותיו, ולהתמודד עם מה שיש לכם, ולא להתלונן על מה שאין. מתוך העשייה ולקיחת האחריות שלך על הקשר הזוגי ועל המשפחה שלכם, אם תהיי מוכנה לה (וזה לא קל, אני יודע, כי זאתאחריותעל כל מה שמשתמע מכך), ייתכן שגם תוכלי לסייע לו לצמוח תוך עידוד חיובי ולא מתוך ביקורת. לאט, ובהדרגה, אם בכלל, אבל תוך השלמה מתוך קבלת הדברים שבהם הוא טוב לך. ועל כך את צריכה לחשוב. האם את באמת מקבלת גם היום את העובדה שיש דברים שבהם הוא טוב לך?

ד"ר אורן שלוםחשבתי במשך חודש על דבריך.אני מנסה לקבל את הדברים מבלי להתלונן על מה שאין. לא כ"כ הולך לי עדיין... אני מנסה. אני לא מצליחה. אני כלואה בהסתכלות על מה שלא קורה.דבר קשה נוסף הוא חוסר היכולת לענות על שאלתך,"באילו דברים בעלי טוה לי?" לא ייתכן שלכלום! כיום נהינו די שונים ואני מתקשה לראות את נקודות המגע. במה הוא טוב בשבילי? אני באמת לא יודעת... אפילו האינטימיות שהייתה חלק מבורך סוער ומיוחד - פשוט איננה עוד. אני לא מצליחה להתחבר לזה שוב וההדרדות מואצת.יש טען בטיפול זוגו חד-צדדי, כלומר, רק אני?תודהמ"מ

מ"מ יקרה,
בהחלט יכול להיות שיש בזה טעם. אבל קודם כל לעצמך. כי קשה לך, ואת רוצה לדעת מה לעשות עם הקושי הזה, ולחשוב בקול רם, ולבדוק אם ועם מה את יכולה להתמודד, וגם עם מה לא, ואולי גם איך משיגים את האהבה שלך אליו בחזרה, אם בכלל. אלו הרבה שאלות גדולות מאד, שכדאי שתשאלי את עצמך בתהליך הזה, ושתגיעי לתשובות טובות יותר מאלו שיש לך היום.