טיפול בהורים קשישים וזוגיות

שלום רב,
אנחנו נשואים עם שני ילדים, מעל גיל ארבעים.אני בבעיה קשה. בן זוגי נקרא לטפל בהוריו הקשישים. עם כל הרצון והאמפטיה, וברור כי עוברת עליו תקופה קשה מאוד. אני מרגישה שמבחינה משפחתית, אני מאבדת אותו. יגידו לי שאני אגואיסטית שמתעסקת בזוטות ומקומי כרגע לצד בעלי שעובר את אחת מהתקופות הקשות בחייו. אני עושה זאת מכל הלב. אני מרגישה נטושה. גם לי קשה, אבל אני לבד, אין לי אותו כדי לחלוק, כפי שיש לו אותי כדי לחלוק לתת לו גב, לתת לו גיבוי ותמיכה. תמיד חייתי בתחושה כי כאשר "ניקרא לדגל" הוא ישים את משפחתו הגרעינית לפניי. המצב הוא כזה שהוא כן עושה מאמצים לפגוש, לראות ולדבר עם הילדים, אבל איתי, זה ברור מאליו שאני שם בשבילו ו"מבינה". אני מרגישה שהוא מעריך את תמיכתי בו, אבל מצד שני, אני מרגישה שכאשר העניינים יסתדרו ונחזור לאיזשהי שגרה, כבר לא יהיה למה לחזור. המון מהשיחות שלנו הן בנושאים פרקטיים (ניהול בית) וגם כאן אני נדרשת להיות מבינה וסובלנית כאשר אני מתקבלת תגובות בטונים חסרי סבלנות ועצבניים. מצטערת אבל אני בן אדם אני צריכה גם לשאוב כוחות ממשהו. כעת בגלל עיסוקו עם הוריו, כל התפקידים המשפחתיים עלי בנוסף להיותי האישה התומכת. הוא לא נמצא בבית וגם לא ממש עובד, כך שיש גם קשיים כלכליים לא פשוטים.הפחד שלי, הוא שכאשר הוא "יחזור הביתה" כבר לא יהיה למה לחזור. ברור שאני צריכה לפנות לעזרה. כרגע אני צריכה לשמוע יותר חוות דעת מקצועית וניתוח של סיטואציות דומות לשלי, אני מניחה שהספרות המקצועית נתקלה בתופעה.מה אפשר לעשות?תודה רבה,

אחת יקרה,
למרבה הצער, אין לנו ביטוח על חיי הזוגיות. למרבה הצער, כל מיני רעות חולות יכולות לקרות במהלך הזוגיות, שלא ממש מקלות עליה. הוא כרגע קרוע בין המשפחה שלו (את והילדים), לבין המשפחה שלו (הוריו הקשישים). זה קשה. ובודאי שזה קשה גם לך. כולכם משלמים את המחיר.מצד שני, את אומרת שאת לצידו מכל הלב. אלא שלו זה היה נכון, לא היית מרגישה נטושה. את לא לגמרי מאחוריו, ונדמה לי שהחשד הקודם שלך שהוא ישים את משפחתו הגרעינית לפנייך גם הוא עומד בדרכך. כי מה שהציק לך קודם, עולה עכשיו וביתר שאת.האם היית מקבלת ממנו חוסר הבנה, וחוסר סבלנות, לו המצב היה הפוך, ואת היית מטופלת בהורים שלך? או באחיך? או באחיינים שלך לו היה קורה משהו חו"ח והיית מרגישה חובה לעזור למי שנזקק יותר? האם לא היית מצפה ממנו להבין שיש לך פחות זמן בשבילו, כי את קרועה מעשית ורגשית?תביני שמצבי עומס ולחץ, מעשי ורגשי, מועדים לקרות בזוגות ואכן קורים לא מעט, והסיבות להן יכולות להיות שונות ומשונות. אחת הנפוצות, בגילאים שלכם ועוד יותר בגילאים קצת יותר מאוחרים היא הטיפול בהורים. והורים בגילאים הללו נוטים לדרוש ולבקש יותר ממה שנראה הגיוני למי שנמצא בצד ומסתכל. זה חלק מהחבילה הקרויה הורים בגילאים הללו. זה כואב וקורע, ולפעמים זה פשוט שם ואין הרבה מה לעשות – פרט לנטישה חלקית או שלמה של ההורים – ולמרבה הצער, יש כאלה שעושים זאת. מכאן, שאולי את צריכה לחפש מקומות שמהם תשאבי את הכוחות שלך, ולאו דווקא מאהבת בן זוג, אלא מדברים אחרים. מחום המשפחה, מחברות, ומהבנה שיש לך בן זוג שהוא בן אדם. ועוד – אחד הכוחות הפנימיים החזקים ביותר שיש, הוא ההשלמה עם הקיים, והבנה שכך נכון. אני מניח שאת חושבת שלא נכון כך, ולכן הקושי שלך. לא הבנתי מדוע את חושבת כך, כי לא באמת הסברת. הסברת רק את הצורך שלך.

תודה רבה על הפרספקטיבה.אחשוב קצת על שאולתיך ואחזור להשיב עליהן.