טיפול בבן זוג 'מתלונן'

שלום רב,
בעלי ואני זוג כבר 4 שנים וחצי. כמעט ולא עובר יום שאיני שומעת מפיו לפחות משפט אחד בסגנון אני עייף, כואב לי הגב, כואבת לי היד, אני לא מרגיש טוב, כואב לי הראש, יש לי בחילה, כואב לי הגרון, קשה לי בעבודה וכו'.בתחילה הייתי מתייחסת בכובד ראש לכל משפט כזה ומציעה עזרה, אך עם הזמן פיתחתי חסינות (אדישות) כי גם נמאס לי לשמוע קיטורים וגם זה לא נעים להיות בחברת אדם שאומר לך כל הזמן כמה החיים קשים.האדישות שלי גורמת לו להרגיש מוזנח ולטעון שאני אשה אגואיסטית ולא ראוייה לו ולהגיד שאם המצב היה הפוך הוא היה מתייחס לקיטוריי כל יום (קשה לי להאמין לזה).קיים שוני גדול בינינו בגישה לחיים כי אצלי הכל קל וגם כשכואב קצת אז לא מקטרים, מה גם שאין אופציה כזאת לא לעשות משהו כי יש את מטלות היום וביניהן לטפל בבן, אז למה לקטר ולהעמיס על הסובבים...תוכל לעזור לנו איך יוצאים מהמצב הזה ?תודה,ניקיטה

ניקיטה יקרה,
יש אנשים שיש להם נטייה 'קרחצנית' (קרחצן זו אנחה, ביידיש. כך אמרו לי...). זה נותן להם כוח. ולא פחות חשוב, גם תשומת לב שהם זקוקים לה. אפשר להתייחס לזה ברצינות, כפי שהתייחסת לזה בתחילת הדרך, אבל למדת, מן הסתם, שזה לא ממש יוצר תיקון. אולי להפך, זה נותן חיזוק חיובי לקיטורים. אפשר להתייחס לזה באדישות, אלא שאז הוא מתלונן כפי שהוא מתלונן. אפשר גם להתייחס לזה בהומור, ואיכשהו לצאת מזה בהדרגה. ובתנאי שלא תקטרי מנגד. כלומר, להבין שזה חלק ממנו, להבין שהוא רוצה תשומת לב, להבין שהחיים לא באמת כל כך קשים, ולתת תשומת לב אבל רק במידה. כי זה ישנו גם כשהחיים לא באמת באמת קשים. ואם תעשי זאת בחוכמה, ותדעי לנווט נכון בין הומור לתשומת לב, אולי הוא ילמד שאמנם הוא מקבל תשומת לב, אבל גם שאת יודעת לשים את זה בפרופורציה, ולהמשיך הלאה. וכי את אפילו אוהבת אותו יותר כשהוא לא 'מתקרחצן'.