טינה, כעס ופגיעה בזוגיות

שלום
ד"ר חסון!אני אשה בת 38 הנשואה שש וחצי שנים לבעל בן 47. התחתנו מאוחר יחסית, ולי היה חשוב להקים משפחה. שנינו הגענו מאוד מפוכחים לקשר ולכן לא הייתה התאהבות הסטרית כמו בסרטים, אלא קשר בשל (כך חשבתי) שהלך והתחזק עם כל מכשול חיצוני (כלכלי או בריאותי) שהציבו לנו החיים. שנינו הוכחנו לויאליות ומסירות לשני בעת הצורך. (לתחושתי, בעיקר אני - כי כך זימן הגורל..)בעלי לא התלהב מלכתחילה מלהביא ילדים . נראה לו מוקדם מדיי (למרות גילנו המתקדם.. אולי חשש ממחויבות נוספת). ובכל זאת התעקשתי ויש לי שני בנים ( בן 5.5 ובן 3.5) - מדהימים, מקסימים ואין לי ספק שהוא משוגע עליהם! אך כשניסיתי לדבר על ילד נוסף אחרון - נתקלתי בהתנגדות נמרצת והובהר לי כי הוא מוכן אפילו לסיים את הנישואין באם זה יהיה תלוי בכך!כמובן שלמרות רצוני העז לילד נוסף (אני ילדהיחידה לאם אלמנה) לא ראיתי שום הצדקה לעמוד על רגליים אחוריות ולסכן את נישואי ולפגוע בילדיי הרכים רק בשביל כך. ויתרתי.אלא שהגורל רצה אחרת, ובשל מעבר (בידיעתו המלאה של בעלי..) מאמצעי מניעה אחד למשנהו - בשל חוסר התאמה ותופעות לוואי - נקלטתי להריון. אני בחודש השישי להריוני. מרגע היוודע ההריון לבעלי - חיי התהפכו: הוא נמנע מכל קרבה פיסית או אפילו רגשית אליי, אין מין ואין חיבה, אנו כבר לא מוצאים על מה לשוחח. בשיחות שערכתי עימו בנסיון להציל את המצב - טען , כי הוא כועס על עצמו על שנתן להריון זה לקרות, וכי הוא עדיין אוהב ומעוניין בנישואין אך לא במין וקרבה ושעליי לכבד את זה! במציאות הכאב שלי מהדחייה על לא עוול בכפי, התסכול, והקרע רק גדלים. בעלי, במכוון לא מתעניין בהריון, בבדיקות לא פשוטות שאני עוברת, ומשדר לכל העניין ואלי - סלידה וחוסר אכפתיות. אני פגועה עד עמקי נשמתי, עצבנית ובוכה הרבה וזה גם פוגע בילדיי. (מצב זה נמשך כבר ארבעה חודשים לפחות!)הוא מצידו מתגייס יותר בבית, ובייחוד לילדים (בשל מצבי הרגשי) - אך לבעיה האמיתית - שמובילה לכל זה - והוא מודע לה היטב - הוא מפגין אדישות ומנסה לנהל "עסקים כרגיל". הוא גם לא מבין "מה הבעיה שלי, ומדוע אני עושה מזה עניין?!" - אני מיואשת... מה לעשות? זקוקה לעצתך.

רעיה יקרה,
הוא כועס עליך, ו"מעניש" אותך. מבחינתו, העונש עוד לא הסתיים, והוא מעניש בדיוק במקום שלדעתו פגע בו, יחסי המין שביניכם. זה כואב, זה משפיל, אבל גם מלמד אותך משהו עליו – על הדרך שבה הוא מתנהג כשהוא מתוסכל. הוא מחוייב למחוייבויות שלו, הוא עושה את כל מה שצריך, אבל הוא יודע גם לשמור טינה ולכעוס.חשוב שתלכו ליעוץ זוגי. לא רק בשל יחסי המין שביניכם והדחייה, אלא בעיקר בשל העובדה שחשוב שלא ירגיש טינה כלפי הילד שייוולד לכם. ובצד זה, חשוב ללמוד להמשיך הלאה. חשוב ללמוד להתגבר על התסכול, וחשוב אולי גם שאת תקחי אחריות על מה שקרה – כי אולי זה מה שהוא רוצה ממך. לפחות את זה. וחשוב לפתוח את הכל, ולדבר על הכל, על התסכול והכאב והפגיעות. לא פתרתם את העניין הזה, ויעוץ זוגי יוכל להועיל לכם מאד.