ביטחון עצמי בזוגיות: פריקה ווידוי

שלום,
אני לא יודעת מה לעשות כבר, אתמול מצאתי את עצמי מדוכאת ובוכה... בשנה האחרונה נפרדו ממני שני בחורים שיצאתי איתם כחודשיים כל אחד, אף אחד מהם לא אהבתי ולא חושבת שאהבו אותי (הייתה חיבה ועניין אולי) אבל עדיין זה פגע בביטחוני העצמי ובאגו שלי. יצאתי איתם בשביל החברה, מלית מבחר ומתקווה שאולי זה יסתדר איכשהו ויסתיים בחתונה. שניהם אנשים איכותיים אגב לא ארחי פרחי. אתמול גיליתי שבחור שלישי שיצאתי איתו לפני שנתיים ואז נפגשנו במקרה שוב לפגישה השנה_בשני המקרים הוא נפרד ממני_ זכה בתחרות צילום ואני מודה שפשוט בכיתי מקנאה, הוא היה פעם סתם צלם והיום הוא די ידוע. זה אוכל אותי איך הוא הצליח ככה וגם זה שהוא דחה אותי פעמיים (גם לא באמת אהבתי אותו).אני מרירה מתוסכלת וקנאית כלפי רוב האנשים בעיקר זוגות, קראתי פה כמה הודעות ומצאתי את עצמי חושבת אז מה שיש קשיים העיקר שאתם בזוג מה אתם מתלוננים, העיקר לא לבד כי זה על הפנים. אני לבד כרגע וזה בדידות ודיכאון. יצאתי בשבוע אחד ל4 פגישות עם בחורים מתוכם התקשר אליי רק אחד ודווקא זה שלא מתאים לי. נראה שאני לא מתאימה לאף אחד וכולם זורקים אותי כמו שזורקים זבל, אני לא יודעת מה לומר בפגישות ואיך להתנהג, לרוב חשה לא בנוח. פעם מישהו אמר שיש לי אינטיליגנציה קוגניטיבית ולא רגשית ומכאן הבעיות. וכדי שלא יהיו אי הבנות מבהירה שפגעו בי מיליון פעם כל פעם שאני אוהבת מישהו ומראה לו מנצלים את זה אז כבר במגננות ולא יודעת עד כמה אהבה אמיתית רלוונטית.יכול להיות שאני דפוקה, לא אומרת שלא, אבל אני רואה בחורות שנראות לא משהו ולא הכי חכמות נשואות ואני אפילו חבר אין כרגע איך קורים דברים כאלה? ומה לעשות עם כל המרירות שנצטברה בי על כל אידיוט שאפילו לא מוצא חן בעיניי ולא מתקשר ופוגע בי... כמה כבר אני יכולה לסבול מה לא מגיע גם לי מישהו?אני מרגישה כבדות כאילו הגעתי לנקודה שרק טיפול יעזור, מצד שני שומעת המון סיפורים איך אנשים תקועים בטיפול שנים ולא עוזר להם במיוחד. בנוסף גם אם אפנה לטיפול זה יוכל לקרות רק מאפריל מסיבות פרקטיות מה לעשות עד אז, איך לשרוד, כל מה שאני רוצה זה בן אדם שבאמת יאהב אותי להיות בקרבתו ולא לפחד לאהוב בחזרה, האם זו בקשה מוגזמת. האם אפשר לבקש פיתרון והדרכה עד אז? כי אני טובעת נפשית בחרא אלף סליחות על הביטוי.סליחה על ההודעה הארוכה הייתי חייבת לפרוק את זה מהלב.

בערך באמצע שנות העשרים.

פיי יקרה,
צר לי. לא על חייך, אלא בעיקר על כך שאיבדת ביטחון בעצמך. את מחפשת אותו באהבה, ואפילו מוכנה להסתפק בבן זוג "בסדר", ו"ראוי", במקום לדאוג לעצמך קודם, וזה הופך את החיפוש שלך לקשה. לפעמים אולי גם לחשדני, כי אם מישהו מראה אמפתיה או סימפטיה כלפיך, אז "בטח יש לו אינטרס".את לא "דפוקה", אלא את פגועה. זה דומה מאד לטראומה הזקוקה לשיקום, רק שהטראומה שלך הן דחיות מן העבר ופספוסים מן העבר. וכשפספוס כזה, שהיית מוכנה אולי להשלים איתו פעם, הופך ל"סיפור הצלחה", אז תחושת ההחמצה, ואיתה הטראומה שלך, גדולים עוד יותר.באמת יעזור לך ללכת לטיפול. יתכן שיש אנשים שהולכים לטיפול שנים, ואני לא יודע אם הם באמת "תקועים" או לא - כי השאלה היא איך הם מרגישים עם עצמם יותר מאשר לאן הם לוקחים את עצמם, אבל יש אנשים "תקועים" ברצונות לא ממומשים שנים בין אם הם בטיפול ובין אם לאו. ואם הטיפול עוזר, לפחות לחלק מהאנשים (איך לומר? סטטיסטית... כשיש כאלה שכן ויש כאלה שלא), עדיף להגדיל את הסיכוי שלך בחיים מאשר לא, נכון?טיפול לא ימצא לך בן זוג. עבודה עם איש מקצוע תוסיף לך ביטחון, תוסיף לך נקודות הסתכלות וימנע ממך, לפעמים, יאוש ובריחה, ולכן החמצה, כשזה לא הזמן המתאים, וימנע ממך אולי, בחלק מהפעמים, להגיב בציניות או במרירות, כשציניות ומרירות מבריחים. וטיפול אולי ישיב לך את האמון בעצמך, שזה מאד חשוב.אני שמח שפרקת, וגם זה משהו. זה סוג של התחלה, כי יש בזה גם וידוי, שגם הוא חשוב כדי לצאת לדרך חדשה. בנצרות, וידוי כזה מביא למחילה מאת הכומר. כאן, הייתי מבקש ממך למחול לעצמך, כדי להמשיך הלאה.

תודה ד"ר חסון... תשובתך נתנה לי נחמה. זה הזכיר לי משפט מהסרט "שם המשחק" (House of games) שאומר _כשעשית משהו בלתי נסלח, אתה חייב לסלוח לעצמך_. לא יודעת אם אוכל ומתי אוכל לסלוח לעצמי אך אנסה לחשוב איך.האם טיפול של פעם בחודש יכול לעזור לי? אם כן, כשאוכל, אשמח להגיע לטיפול אצלך.

פיי יקרה,
שאלת שאלה שהתשובה לה מורכבת (טיפול של פעם בחודש):ראשית, כי פעמים רבות המרחק שבין פגישה אחת לשניה עלול לגרום לנטיה של מגמות הרגשיות הכלליות להחזיר אותך להיכן שהיית קודם, לפני הפגישה האחרונה, גם אם גמרת אומר בפגישה שהיתה ליצור שינוי מסויים שאת באמת מאמינה בו, בעקבות הפגישה (ואני מדבר על שינוי רגשי או תובנה, לאו דווקא שינוי בעשייה). כך שהרבה תלוי ביציבות שלך, וגם בייאוש שלך כשדברים לא הולכים בין פגישה אחת לבאה, כשהפגישה הבאה במרחק של חודש.שנית, והרי בכל זאת אני מציע גם משהו שהוא אפילו עוד פחות מזה - יעוץ טלפוני חד פעמי. הוא לא תהליכי, אם כי עשוי לגרום לשינוי בנקודת המבט, ובעיקר כלים לחיפוש דרך לשינוי (עם המגבלה שכתבתי עליה בפיסקה שלמעלה). - פרטים על כך מצויים באתר שלי.כך שהתשובה תלויה בנושא הטיפולי (ואת מדברת על נושא שהפיתרון לו הוא בעיקר תהליכי, כי את רוצה לשנות משהו שהוא די מוטמע בך כרגע), וגם ביכולת שלך לקבל ביטחון בעצמך מבלי ליפול באמצע כתוצאה של ארועים שונים. זה לא פשוט, ולכן גם התשובה אינה פשוטה. היא תלויה במידה רבה בך ובכוחות שיהיו לך. אין ודאות בשאלה אם פגישות חודשיות יעזרו לך, כשם שאין ודאות שפגישות שבועיות יועילו לך. כנראה שכן, כי בדרך כלל פגישות שבועיות מועילות, גם אם לפעמים זה לוקח זמן, וכנראה שגם פגישות חודשיות יועילו לך, אם כי כנראה פחות - וגם את זה אני אומר בהסתייגות - כי זה תלוי באישיות שלך וביכולות שלך וברצון שלך.

תודה ד"ר חסון על ההסבר... אחשוב מה יתאים ומה יסתדר לי יותר.