חתונה בגיל 17? עצרו רגע

שלום
ד"ר..אני כותבת לך את זה עכשיו באמת ברגעי משבר, ואני חייבת להוציא את זה איכשהו..וצריכה עזרה כמובן..אז ככה..אני בת 17, וחבר שלי עוד מעט בן 18, אנחנו בסוף י"א, ואנחנו כבר עוד מעט שנה וחצי ביחד. אני יהודייה והוא נוצרי..אומנם זה ממש מוקדם לדבר על חתונה, אבל עקב הנסיבות זה נושא שעולה על הפרק..אבא שלי הבהיר לי בצורה חד משמעית, שאם הוא לא יתגייר- הוא לא מקבל אותו.. ושאם אני נשארת איתו- אני יכולה לשכוח אותו כאבא. הוא אומר שהוא ינתק ממני את כל הקשרים..ואם זה רלוונטי לנושא, אז אח שלי התחתן עם בת של ערבי (אבל אמא יהודייה), ואבא אומר "דם של ערבי זורם לה בעורקים" ובנוסף לזה, מצטערת על הביטוי, אבל היא ידועה כשרמוטה כזאת.. לכן אבי לא קיבל אותה, ואחי העדיף אותה מעל אבא שלנו.. ועכשיו הוא לא מדבר איתו בכלל...חזרה לנושא שלי.. אז אבא לא יהיה מוכן לקבל אותו כחתן אלא אם כן הוא יתגייר.. זה דבר אחד.. שחשבתי שעוד איכשהו אפשר לפתור.. עכשיו יצא לי לדבר עם אמא של חבר שלי בטלפון (אנחנו ביחסים מאוד מאוד טובים), ולקראת סוף השיחה הועלה הנושא הזה שאם נתחתן בעזרת השם, אז הוא יצטרך להתגייר.. ואז היא אמרה לי, שאין מצב שהיא מוכנה שהוא יתגייר.. שהיא לא יהודיה, ושהיא גאה בזה..ושאם הוא יתגייר, אז הוא יכול לשכוח אותה..שהיא לא תדבר איתו ולא כלום.. כמו אבא שלי רק הפוך..אני מאוד אוהבת אותו... אני לא רואה מצב שאני נפרדת ממנו בזמן הזה...ובנוסף, אני לא מסוגלת להיפרד ממנו..יכאב לי יותר אם אני אפרד ממנו מאשר שהוא ייפרד ממני.. פשוט אין לי את הכוח לעשות את זה... אני תמיד אומרת לעצמי שיהיה לי יותר מידי קשה אחרי הפרידה, ושעדיף לי לא לעשות כלום.. כי אני לא רוצה גם.. וכל העניין של "הזמן יעשה את שלו", לא מנחם ולא עוזר.....ועכשיו אחרי השיחה עם אמא שלו, אני בכלל אובדת עצות....זה מתסכל אותי ואני כבר לא יכולה לשאת את ההרגשה הזו יותר...(מלבד זה שאני רק בכיתה י"א, ואני צריכה להתמודד עם כל הנושא הזה שאני פשוט לא יודעת אם אני יודעת איך....)אני מודה לך מראש על התשובה שתתן לי.. אתה עושה פה עבודה נפלאה...

כשאני אומרת שאבא שלי לא יקבל אותו, אני מתכוונת לכך שאם נתחתן והוא לא יתגייר לפני, אז הוא לא יקבל אותו...

מישהי יקרה,
את בת 17, הוא עוד לא בן 18. בין אם הוא נוצרי ואת יהודיה, ובין אם שניכם בני אותה דת, הרי זה בדרך כלל מוקדם מכדי להחליט על חתונה. כרגע, שניכם אינם עצמאיים כלכלית, ואם אתם לא מתכוונים להתקיים על חסדי ההורים ועל תמיכתם הכלכלית, ממילא ייקחו לכם מספר שנים עד שתעמדו בזכות עצמכם. וכאשר תעשו זאת, ממילא תוכלו לעשות מה שאתם רוצים, גם אם זה יהיה מנוגד לרצון ההורים.לכן, קחי לך את הזמן, הרגעי, שכחי בינתיים מעניין החתונה, ועסקו בזה רק כאשר זה יהיה באמת באמת רלוונטי. בינתיים, חשבו על העתיד הכלכלי שלכם, על מקצוע ועל השכלה, וכל עוד אתם נהנים ביחד, וכל עוד אחרים לא מפריעים לכם, היו חברים ועזבו את העתיד.