חששות מיניות ולידה בנישואים דתיים

שלום,
אני בת 26. דתייה, נשואה +2.באופן כללי אני לא מרגישה שאני 'אוהבת' את בעלי. אני אף פעם לא התחברתי למילה הזאת 'אהבה' ותמיד חשבתי שזה שטויות. אני לא חושבת שאהבתי פעם מישהו. אני רואה בבעלי ידיד קרוב ושותף לחיים וזה מה שבעיני חשוב. לא חיפשתי אהבה שתפיל אותי לקרשים אלא בן זוג שיהיה נאמן ואבא טוב ויתן לי יציבות.אני זוכרת שבהתחלת הקשר בעלי אמר לי 'אני אוהב אותך' ולא הרגשתי ככה בכלל ובכ"ז עניתי לו "גם אני אוהבת אותך כמובן", כי זה מה שהרגשתי שאני אמורה לעשות. מאז נאמרו עוד הרבה מאוד פעמים 'אני אוהבת אותך' שקריים.. בזמן האחרון התחלתי להרגיש לא בנוח עם זה שאני סתם אומרת בלי באמת להרגיש את זה, שזה כמו משהו אוטומטי בשבילי שצריך להגיד.. האם זה נורמלי??דבר שני הוא שאף פעם לא הייתי טיפוס שסקס מושך אותו. שכבתי רק עם בעלי ובד"כ רוב הפעמים לא ממש מתחשק לי אבל אני עושה זאת למענו כי אני יודעת שזה חשוב לי ולקשר. לפעמים לפעמים כן מתחשק לי. בהקשר לזה, ילדתי לפני שנה בת שנייה. מאז הלידה פשוט ממש ממש לא בא בכלל. אפילו לפעמים מגעיל אותי להתנשק ואני ממש מרגישה שאני עושה זאת מחוסר ברירה (הרבה יותר חזק ממקודם). אני לא גמרתי כבר המון זמן ואני כל הזמן מתרצת זאת לבעלי בתואנות שונות.. זה נורא לעשו כל פעם סקס ולהסתיר את זה שממש לא בא לי וזה אפילו מגעיל אותי לפעמים.. יש לציין כי אני יודעת להסתיר את זה די טוב. בעלי לא שם לב בכלל. (אנחנו לא עושים כ"כ הרבה, אולי פעם בשבוע). לא יודעת מה לעשות, אשמח לעצות..קשה לחשוב שאולי הילדה שלי רעבה. הרעיון שהילד רעב וקשה לו לישון בגלל זה הוא מטריד, ואת אמא אוהבת כלכך ונותנת לה כזו ארוחת ערב טובה, זה באמת מאוד מתסכל, ומבלבל. ניסית למצוא פתרון פשוט, וחכם, וגם זה לא הולך.אז קודם כל חיבוק, ולהגיד לך שהרבה הורים עוברים דברים כאלו, גם אצלי היה שלב כזה.ולעצם העניין:זה לא כלכך חשוב האם היא רעבה או לא. היא יכולה לבחור לאכול עוד קצת בארוחת הערב, בגן היא אוכלת בוקר ולא רעבה במשך כשעתיים שלוש. גם אם היא רעבה היא עסוקה ובכל מקרה לא מבקשת אוכל. אנחנו יודעים לכן שהיא לא זקוקה לאכול שעה אחרי האוכל.אז מה היא מרוויחה מהסידור הזה?חוששני שהיא מרוויחה את זה שהיא מפעילה אתכם.ללכת לישון קשה להרבה ילדים, והיא מצאה סידור מצויין, בזכות הסידור הזה היא יודעת שאמא עסוקה בה גם אחרי שהגיע הזמן לישון.אז מה לעשות? לבדוק איתה ועם עצמך ולמצוא סידור אחר להליכה לישון.אינני מכירה את הטקס שלכם, אם אין לכם אז אתם זקוקים לטקס. להקפיד עליו. להוסיף לו עוד רגע של נשיקה וחיבוק. אולי אחרי המקלחת היא זקוקה למשהו מרגיע. שבי איתה חמש דקות, של חיבוק של מגע ושל פרידה מהיום שהיה. אפשר לעשות מדיטציה, יש ספר מקסים של מדיטציות ודמיון מודרך לילדים בשם אור. אפשר לסכם את היום שהיה בכמה מילים, להרגע בשקט עוד מספר דקות.כדאי פעם אחת במשך היום למצוא זמן ולדבר על נושא השינה, לשאול אותה מה ירגיע אותה בדרך למיטה שאינו אוכל, לפעמים יש להם תשובות מדהימות, להסביר לה שאפילו שהיא הולכת לישון בחדר שלה ואת בחדר שלך את ממשיכה לאהוב אותה כל הלילה. אפשר להציע לה משהו משלך לקחת למיטה, אולי משהו עם הריח שלך, אולי טיפה של בושם או דורדונט בפינת הכרית או השמיכה. את השיחה הזו עושים פעם אחת בלבד, זה לוקח חמש דקות לא יותר ולא חוזרים לזה.בסוף לשאול את עצמך: האם יש מאבק של כח בינך לבין הילדה? האם אתן עסוקות במי מחליט הפעם? מי חזק יותר? מי אומר למי מה לעשות? במצב כזה כדאי לעשות תהליך ולשנות את השפה, זה קורה כמעט לכולם שבשלב זה או אחר נכנסים למאבק כח עם הילד, זו יכולה להיות התנהגות טיפוסית לשלב כזה, אפשר וכדאי לצאת ממאבק כח

שירית יקרה,
תמיד כשאני מקבל מכתב כאן, רב הנסתר על הגלוי. יתכן, ואני לא יודע אם זה כך, אבל אפשרי, שאת בעיקר חוששת מלהביא עוד ילד לעולם. אם את לא משתמשת באמצעי מניעה, בשל האמונה שלך, ואת לא רוצה להביא ילד, סקס זה אכן משהו מפחיד ומאיים. את לא יכולה להיות משוחררת כאשר את מפחדת מהתוצאה של זה.האם הבת השניה שלך הגיעה כאשר כן התחשק לך? יש אולי רמז לכך במה שכתבת, אבל יתכן שזה רק צרוף משפטים מקרי. אם כן, ואם את לא רצית את ההריון מראש, אזי "לרצות" זה מרתיע. האם יש אפשרות בכל זאת להשתמש באמצעי מניעה, כמו גלולות? - מי אני שאגיד לך. אני רק יודע על נשים חרדיות שעושות זאת, כנראה עם העלמת עין "מבלי ידיעה" מצד הבעל.אם זה לא חלק מהעניין, יכולים להיות גורמים נוספים אחרים. הראשון שבהם הוא שהבחירה שלך בבן הזוג היתה מוגבלת, אני מניח, כי לא היתה לך אפשרות לחפש בין בני זוג רבים, אלא באופן מוגבל יחסית. השני, אולי עניינים שיש לך עם מיניות באופן כללי, בשל חינוך שמרני שקיבלת. אם חונכת שמיניות היא דבר מוקצה, למה פתאום "לגמור" זה דבר חיובי? אם זה חלק מהעניין, ורתיעה מהתקרבות והתמסרות מינית (כולל מהחלק הרגשי, האהבה, הנלווה לזה) היתה חלק מהדיאלוג האינטימי שבינך לבין בן זוגך, יתכן שנוצר כדור שלך של רתיעה שהתעצם, ולא פלא, דווקא לאחר הלידה השניה. שכן, לכאורה אולי את יכולה לומר לעצמך שסיימת את תפקידך בענייני סקס, לפחות באופן זמני כי את צריכה להיניק שוב, ולעסוק בעניינים אינטימיים שאינם סקס, וכל ניסיון שלו שנרתעת ממנו רק מקרב את הרתיעה הבאה ומעצים אותה. אני יכול לראות איך דבר שכזה קורה. יתכן שתצטרכי, למען עצמך, ללכת לטיפול, כדי להבין את המקור לזה, וגם כדי לדעת איך לחפש את האושר שלך מחדש. כרגע את נשמעת במצוקה שאין לך עם מי לשתף אותה ואת לבד בה.