חששות לקראת נישואים: מה עושים?

הייאני בת 32,מאורסת ועומדת להתחתן בשבועות הקרובים. חיכיתי להצעה הזו הרבה זמן ובשבועות הראשונים של האירוסין הייתי במצב רוח מצוין. תקופת האירוסין די קצרה ותקתקנו את ההכנות כך שהחתונה ממש בשבועות הקרובים.הבעיה היא שפתאום חטפתי "רגליים קרות". אני לא ישנה טוב בלילה, אני בחרדה מטורפת. פתאום צצים לי "פגמים" בבן זוג. פתאום לא מושך אותי כבעבר וכל אמירה שלו הופכת אצלי לסימן שאלה לגבי העתיד (האם זה מה שאני רוצה??) ובעיקר האם זו דמות האב שאני מחפשת? ? אלו הגנים שאני רוצה להעביר? ?הוא די שונה ממני בהתנהגות חברתית וזה הדבר שהכי מציק לי. אני יותר חברותית ונעימה ממנו, הוא יכול להיות מסוגר ואנטי חברתי במצבים שמרגיש בהם לא נוח ולא מוכר (במקום ליצור שיחה או לפחות לנסות להיות חלק מהשיחה).גם התקשורת ביננו היא לא אידיאלית והתגובות שלו לא תמיד ברורות לי וקיצוניות לטעמי. וזה דבר שאני מקווה שאפשר לעבוד עליו כדי לא להגיע לטונים גבוהים או לסיום שיחה בכעס וללכת.גם המשפחה שלו לא לגמרי לטעמי וגם זה מפחיד אותי (בעיקר ההשפעה על הילדים בעתיד וגם עליו ועלינו כזוג),כי אין במשפחה שלו הרמוניה. מאד קר ומנוכר..מאידך הוא בחור טוב הוא דואג לי ואוהב אותי ומגיע בסה"כ מבית טוב ומצבנו הכלכלי מצוין. התחלנו כבר "להתארגן על החיים" וכלפי חוץ הכל מתוקתק.לפני החששות הללו הרגשתי שאנחנו באותו ראש ושאפשר להתגבר על הפערים הנ"ל ואף התקשורת ביננו השתפרה מתוך מודעות לעניין,במיוחד מצידו. וכאמור חיכיתי להתחתן ולהתחיל להקים משפחה.כעת אני בחששות ובחרדות , הוא לא מודע לכך לגמרי. אני כמו חוששת גם מלהתחתן איתו ולהתגרש אח"כ.. וגם מלבטל את האירוסין. המשפחה שלי מאד מאד לוחצת עליי להקים כבר משפחה. ואני מרגישה שאאכזב מאד. אני גם אאכזב את עצמי כי גם אני רוצה "להכנס לתלם" ואני מרגישה חריגה אחרת מבחינה חברתית. אבל גם בנישואין איתו יש מצבים שאני מרגישה חריגה בגללו ,בגלל הליקוי החברתי שלו.אני לא מצליחה להגיע להחלטה מה לעשות. מרגישה שאני נכנסת למלכודת ולא מאמינה שזה קורה לי דווקא אחרי שהתארסנו.אני לא רוצה לעשות טעות לאף כיוון. מצד אחד לא רוצה להשאר לבד, ללא משפחה , ללא ילדים. אני מרגישה שהשעון דופק ואני עלולה לאחר את הרכבת. ומי אמר ש1. אמצא את הבן זוג המושלם 2. הוא ירצה אותי.מצד שני אני ורואה את היתרונות בו ולהיות איתו ולהקים איתו בית,אבל כרגע לא מספיק למול החסרונות. כאילו הוא לא "אני " מספיק,לא מתאים לי מספיק וזה "הרבה עבודה".אשמח לדעתך

נטעלי יקרה,
עד לא מזמן הרגשת טוב עם האירוסין. רצית אותם, ואולי הרגשת טוב כל עוד חגגת את השגת המטרה. אבל עכשיו, התפנית בינתיים לחשוב עוד קצת על ההשלכות, ואת בטוחה פחות. כנראה שזה התהליך. לכן, עד עכשיו הרגשת "יחד איתו" ועכשיו "לבד". העניין הוא שאי אפשרלדעתמה יקרה. את לא יכולהלדעתמה יקרה אם תתחתנו, ואם זה יהיה טוב, או מספיק טוב, שלא לדבר על מושלם. עד כמה מפחיד אותך שזה לא יהיה מושלם? אני מניח שאת מבינה, באופן לוגי, שזה לא יהיה מושלם. אבל זה רק חלק מהתמונה. האם את חוששת שיהיה לך קשה להתמודד ביומיום עם אי שלמות ועם אכזבות? האם את חוששת מעוצמת אי השלמות הזו? איך את מתמודדתרגשיתעם אי שלמות?נראה לי שעד עכשיו עסקת בהשגת המטרה והתמקדת בה, והמטרה היתה נישואים וילדים, כי נישואים וילדים זה טוב. הסתפקת במה שהוא, כי זה היה עד עכשיו "מספיק טוב". ועכשיו, קורה לך מה שקורה ללא מעט אנשים זמן קצר לאחר יצירת המחוייבות והשגת המטרה הזו - הנסיון להשיג את הכי טוב שאפשר. היציאה מהאופוריה וההסתכלות הריאלית הזו, על מה שיהיה אחר-כך, כופה עליך התבוננות בקשיים שעלולים להיות, וגורמת לירידה במצבי הרוח ולתהיות עם זה יצליח. אני חושב שכדאי לך עכשיו לחשוב לא על התהיות "אם זה יצליח" אלא על הדרך להצליח. ואפשר. ואם את לא יודעת איך, בשביל זה יש אנשי מקצוע שיוכלו לעזור לך או לכם. לעזור ליצור תקשורת טובה, שתוכלי לדעת איך לומר לו, ואיך להתגבר על פערים, במקום להיכנס ללחץ. מכיוון שרצית בו, אני מניח שהקשר ביניכם טוב מספיק כנקודת התחלה. מכאן, אפשר לשפר ואפשר לשנות, אם לא תיכנסו ללחץ.