חששות כלכליות בזוגיות

אני בסוף שנות ה- 30 לחיי. גרה עם בן זוג (ללא נישואים פורמליים) כבני זוג לכל דבר. בן זוגי כבן 42 גרוש + וגם משלם מזונות. בן זוגי מסור, אמין, טוב לב, ישר ואוהב אותי ביותר. גם אני אוהבת אותו בדרכי שלי (ההבדל בינינו הוא שבן זוגי יותר "פשרן" וגמיש ממני ביחס לכל מיני הבדלים בינינו, לרבות בתכונות האופי, ואוהב אותי "ללא תנאי", דבר שאני מתקשה לעשות).ברצוני לציין עוד שבן זוגי מסייע בעבודות הבית ויעשה הכל על מנת לטפח את הזוגיות. כעת לבעיה *שלי* -אני מוטרדת לעיתים קרובות ממצבו הכלכלי של בן זוגי (אשר אמנם משכורתו "סבירה" בסביבות השכר הממוצע במשק, אך דמי המזונות לילדיו מנישואיו הקודמים מפחיתים את משכורתו לחצי. כמו כן,מבחינה פוטנציאלית, בן זוגיאינו כזהשפתוחות בפניו דלתות רבות בשוק העבודה כי הוא לא השקיע בלימודים אקדמאיים. אני מציינת שאנחנו עומדים להיות הורים לילד משותף, בעזרת השם.נקודת ההנחה - אני אשתכר שכר ממוצע במשק בסביבות כ- 5 אלף בחודש. אנו גרים בדירה ללא משכנתא.רציתי לשמוע דעתך ד"ר חסון הנכבד - על מה יכולה להעיד העובדה שמצבו הכלכלי של בן זוגי והעובדה שאינו יכול וככל הנראה גם לא יוכל אף פעם להעניק לי חיי רווחה - כוונתי ל-"בטחון כלכלי" - כל כך מטריד אותי? האם זה מעיד על טיבה או טבעה של הזוגיות שלנו?ומעניין אותי - האם אתה עצמך בנסיבות דומות היית עוזב את בן זוגך בגלל מצבו הכלכלי?ברצוני לציין שאנו יחד כשנה ורק בחודשים האחרונים הבנתי לאשורו את מצבו הכלכלי, ומאז אני מאוד מוטרדת מזה, וכל הזמן חושבת איזה חיים יכלו להיות לי עם בן זוג משכיל יותר ובעל פוטנציאל כלכלי גדול יותר.תודה מראש על התייחסותך.

צילה יקרה,
העובדה שמצבו הכלכלי של הגבר שאיתך גורם לך לחששות היא טבעית. מה עוד שלא ידעת זאת מלכתחילה. את חושבת על העתיד, את דואגת למה שיקרה לצאצא שלכם, ומקור הדאגה הוא מקור טבעי.אומר אפילו יותר מזה. מחקרים רבים מצביעים על כך שהגורם החשוב ביותר לנשים, בבחירת בני זוג, הוא הסטאטוס הסוציואקונומי שלהם, כלומר, כוח ההשפעה החברתי והכלכלי שלהם (ולכן גם הפוטנציאל שלהם כמפרנסים). כמובן שזה לא אומר שזה הגורם היחיד, כי יש עוד רבים. המחקרים הללו גם לא עשו בדיקות על פי גילאים שונים של הגברים והנשים, והנטיות הללו משתנות בגילאים השונים. ובכל זאת, למרות שזה נראה ציני מאד ומחושב מאד, הרי העובדות מצביעות על כך שזה המצב.אלא שאת נמצאת במקום שבו הדילמה שלך קשה יותר: את כבר בחרת, ובן זוגך עומד להיות איתך הורה לילד משותף, וכן, שלפי תאורך, הוא בן זוג מסור וטוב. ואז נשאלת השאלה איך את מתכוונת לשקלל את כל אלה, ביחס לחשש מעתיד כלכלי של מעמד בינוני מינוס, שלפי דברייך הוא די ודאי, לעומת עתיד כלכלי טוב יותר, עם בן זוג מצליח יותר באופן מאד לא ודאי (כשאת עם תינוק קטן, זה כנראה ייקח קצת זמן), וכאשר אופי היחסים ביניכם והמסירות שלו כלפייך גם היא אינה בגדר ודאות. כך שההחלטה, ככל שהיא קשה, צריכה להיות החלטה שלך, וכאשר תחליטי, לאחר מחשבה, אני מציע שלא להביט אחורה, לא להזיק לעצמך ולילד בתסכולים, אלא להבין שזהו, זו החלטה, ומכאן את ממשיכה בדרך שתהיה הטובה ביותר לכם בתנאים שבהם תחיי. אם זה יהיה ביחד, קבלי את הזוגיות ואת הודאות של החיים במעמד הכלכלי שלכם כפי שהם, והכיני עצמך לזה מבחינה נפשית, ואם זה לא יהיה ביחד, תביני שאת נכנסת לתקופה של חוסר ודאות, והכיני את עצמך להתמודדות.אה, כן.. באשר לשאלתך מה אני הייתי עושה. אני מודה שהשאלה העלתה חיוך על שפתי... גם באשר לאופן בו ניסחת את מינו של "בן הזוג" שלי, וגם באשר לנימה האישית והישירה של השאלה שלך. המחשבה הראשונה שלי היתה לשאול אותך אם את היית עוזבת אותי לו מצבי הכלכלי היה כזה של בן הזוג שלך, אבל לא אשאל כי זו שאלה לא רלוונטית ולא לעניין. כתשובה, כתבתי לך על ההכללות עליהן מצביעים המחקרים, וגם אז, בסופו של דבר, למרות ההכללות, זה עניין אינדיבידואלי, וההסטוריה הפרטית של כל אחד ואחת משפיעים גם הם על החשיבות היחסית של גורם כזה או אחר.