חששות בקשרים: מה שאת מביאה מהבית

איך לדעת אם "זה-זה" כשלא מרגישים ש"זה-זה"?שלום!אני בת 26, חזרתי בתשובה לפני 4 שנים, לפני-כן היו לי מערכות יחסים רציניות יותר ופחות ולא הייתה בעיה כלשהי בתחום הזה. מאז התשובה, נפגשתי עם מספר בחורים ולא היתה אף מערכת יחסים שהיתה יכולה להתאים לנישואין.לפני כחודשיים התחלתי להפגש עם בחור בן 30, הוא מאוד שונה ממני באופיו (מיושב, דייקן, מופנם,נסיון מועט במערכות יחסים) ועם זאתעושה רושםכי יש בו תכונות רבות שחיפשתי בבן-זוגי (מעמיק, מתעניין בי, עובד על מידותיו, מראה רצון להתפתחות רוחנית) העניין הוא שאני לא יודעת אם אני "קונה את זה"- אני לא בטוחה שאני בוטחת ברושם שהוא עושה... הוא עושה הכל נכון, לפי הספר אך אני לא מצליחה להתמסר, להאמין שזה מי שהוא ושהוא לא יתהפך לאחר הנישואין. הוא סיפר לי שלפני התשובה היה מאד מוכוון מטרה, חומרי וקשה לסלוח (נוטר טינה) ושהיום הוא השתנה בעקבות עבודה שעשה על מידותיו אך אני מפחדת שזה משהו זמני שיחזור לעצמו לאחר הנישואין, אחרי ש"אהיה שלו" או אחרי שההתאהבות בי תגווע. להורים שלי יש זוגיות בעייתית- טרם נישואיהם אבי מאוד חיזר אחרי אמי ולאחר שהרתה לו-התהפך: נהיה אדיש, הרבה להעדר מהבית, היה נעים כלפי חבריו ואלינו הראה הרבה חוסר סבלנות וכעס.דבר נוסף שמטריד אותי הוא התקשורת ביננו-זה לא שאין לנו על מה לדבר אך הוא בחור פשוט, הוא אמנם עשה שני תארים מאוד מורכבים שדורשים עבודה מאומצת אך האופקים שלו, בפועל די צרים (מלבד התחום התורני-שם הוא גובר עליי) למרות שהוא אומר שהיה מעוניין להרחיב אופקים, לקרוא ולדעת יותר בפועל, ידיעותיי רבות משלו וכך גם החוויות ביום-יום. אני שואלת את עצמי אם זו צרות אופקים וחוסר עניין או שהוא צריך בת-זוג שתחשוף אותו לעולם הרחב ותעודד אותו להתעשר. אין כאן עניין של עצלנות כי לימודיו האקדמאיים וכך גם עבודתו דורשות ממנו הרבה מאמץ. אני חוששת שאמצא את עצמי בזוגיות משעממת עם אדם רדום.דבר נוסף שמטריד אותי בתקשורת היא הקפיצה שלו מנושא לנושא מדי פעם- או שזו חוסר נינוחות שלו איתי או שזה חוסר עניין: אנחנו יכולים לדבר על משהו ואז פתאום הוא חוזר שלושה נושאים אחורנית-זה טיפה מוזר... אני לא מבינה ממה זה נובע-מחוסר עניין, התרגשות, אי-איפוס... בגלל שהוא מופנם, הוא לא ממש נפתח וגם לא יודע לנתח תהליכים נפשיים שלו ולחלוק אותם.התחושה העיקרית היא שהכל נכון על הנייר אך אני לא מרגישה קליק או כימייה ואני לא יודעת ממה זה נובע- האם מהפחד שלי להתחייב וזה גורם לעצירות, האם מזה שיש לי איזושהי תבנית בראש לגבי בחורים שהייתי נמשכת אליהם פעם (אינלקטואלים, קרביים, קלילים) והוא לא מספק אותה.. האם אפשר לבנות מערכת יחסים יציבה בלי ההתלהבות? והאם התלהבות הזו היא בכלל תנאי הכרחי? למדתי על עצמי שאינני מהאנשים שיכולים לעשות החלטה שכלית ולהתנהל לפיה אלא שאני זקוקה לתחושה חזקה של "זה הדבר הנכון" לכן להכנס לנישואין משיקולים של נכון-לא נכון לא באים בחשבון.משפחתי טוענת שאני בררנית ושלכל אדם יש פגמים שאאלץ להשלים איתם אך כיצד ניתן להחליט עם איזה פגם יש להשלים ועם איזה לא נכנסים לזוגיות...? הרבנית שלי טוענת שצריכה להיות תחושת נינוחות ורצון ואני לא מצליחה להגיע לזה..לא רוצה לאבד משהו טוב אבל איך יודעים אם זה טוב או לא.. אני מרגישה חסרת אונים...אשמח לעצתך...

מבולבלת יקרה,
אני לא יודע אם את בררנית, כמו שאת לא מאמינה בקלות באנשים - ואולי בשל ההזדהות שלך עם אמך, ועם החוויות שלה ביחסים עם אביך. אולי גם יש בך גם הרבה חששות מקבלת החלטות משמעותיות. חוסר הביטחון שלך באנשים, ולכן גם בבן זוג שאינך מכירה מספיק, מביא אותך לא רק למצוא פגמים, אלא גם לחשוש מדברים שונים שאולי הם סימן למשהו רע. לכן את לא מצליחה להרגיש את תחושת הנינוחות והרצון הטוב.ואני תוהה אם חלק מזה אינו גם חוסר ביטחון שלך בעצמך, ביכולות שלך ובהיותך אישה מוצלחת, מושכת וראוייה, שאחרים ירצו בקירבתה, מה שאולי גם מוביל אותך לתהייה - מה בחור כזה מוצלח מוצא אצלי? ולכן לחוסר אמון. שאולי הוא לא כזה מוצלח כמו שזה נראה.לא קל "להתמסר" לקשר, כאשר את מביאה איתך מהבית (ואני מדבר על הבית הפנימי שלך), חששות, ופוחדת מכישלון או מאכזבה. - אין ודאות, זה נכון. את יכולה רק לדעת את מה שאפשר במסגרת הזמן והאפשרויות, ולקפוץ לבריכה בתקווה שיש שם מספיק מים. יותר קל לעשות זאת כאשר יש לך שריון עבה שאת יודעת שלא תישברי אם המים רדודים. אצלך השריון דק, ולכן את חוששת יותר כשאת לא יודעתבדיוקמה יש שם.