חששות בנישואים פתוחים

הי,אני לא יודעת אם הבעיה שלי היא מתחום הזוגיות או החרדה.קרוב לודאי שמישנהם.תמיד היו לי חרדות קטנות שבעלי יבגוד בי.אבל עכשיו הן התעצמו.זה נושא שמעסיק אותי בצורה אובססיבית.לפני כשלש שנים התחלנו להשתתף בחילופי זוגות.אני חשבתי שזה פיתרון טוב עבור החרדה שלי.הכל יהיה גלוי וידוע ואז יהיה לי יותר קל.עם הזמן הפסקנו את החילופי זוגות כי אני לא התחברתי לגברים.בעלי התחיל להפגש עם נשים בלעדי באישורי ובגלוי מבחינתי.אבל אני לא מפסיקה לחשוב שהוא עשוי ללכת עם מישהיא בלי לידע אותי.אני יודעת שזה לא הגיוני,אני הרי מאשרת לו.אני גם רואה שיש לו ניהול אס.אם.אסים עם הנשים וזה מרגיז אותי.אני לא מבינה למה, הרי ברור שזה חלק מהענין.מבחינה הגיונית המצב ניראה לי נכון.אני חושבת שחופש בחיי נישואים הוא נכון ואף עשוי לתרום.אבל אני ממש סובלת מחרדות שמעיקות עלי.משהו בין ההגיון לרגש לא מתחבר.אני חושבת על זה כל הזמן בצורה אובסיסבית.איך מתמודדים עם חששות לא רציונלים?איך מתמודדים עם חרדות?איך הפורום מתנהל.האם תשובות אני רואה במיל שלי או בפורום עצמו?תודה

לילי יקרה,
נישואים פתוחים הם בעיה, משום שלא פעם קורה שהם משרתים צד אחד טוב יותר מאשר את הצד השני. נקודת האיזון הנכונה בין פתיחות לתחושות של בגידה וחששות מאבדן היא מאד מאד עדינה, וזה הסיכון של הליכה בדרך הזו.אמנם אישרת לבן זוגך לחזר עם נשים אחרות, ולקיים איתן יחסים. הקושי שלך הוא לא במתן האישור שלך. מתן אישור שלך לא מסיר ממך דאגות. החשש שלך הוא מכך שהוא יתאהב יום אחד במישהי אחרת, או יימשך אליה יותר, ויפסיק את הקשר איתך. והרי זה הסיכון של התנסות עם נשים אחרות, לא?וכדי למנוע את החשש שלך, את רוצה שהכל יהיה תחת שליטה שלך. שלפחות תדעי בדיוק עם מי הוא נמצא ומה הוא מרגיש, כדי שתוכלי, אולי, לעצור את ההידרדרות ביחסים איתך (או חיזוק בקשר אחר), אם תהיה כזו. לכן הפחד שלך שהוא לא יידע אותך הגיוני מאד, גם אם את נותנת לו מראש קארד בלאנק לעשות מה שהוא רוצה. ובדיוק לכן, כל סימן שאת רואה לכך שהוא מסתיר ממך, מתבסס על כך שאולי יש לו רגשי אשם ומה להסתיר ממך, כי זה עלול להיות תוצאה של תחושה שלו שלא תאהבי את מה שיספר לך. כלומר, שאולי תראי בזה סיכון ליחסים שביניכם. לפיכך, האובססיה שלך והחרדות שלך טבעיים, והנה חיברתי לך את ההגיון אל הרגש. את פשוט חוששת לעתיד היחסים שלכם.אז עכשיו, כשהרגעתי אותך והראיתי לך שהחששות שלך הם כנראה רציונליים מאד, הכדור חוזר אליך. אמנם את אומרת שחופש בחיי נישואים הוא נכון ואף עשוי לתרום להם, אבל הנה החסרון של החופש הזה. כאשר נוצרת אסימטריה בין בני הזוג, בצרכים ובחרדות, החופש הזה עלול למוטט את היחסים. אני מסכים איתך שחופש זה דבר טוב, ושאמון הדדי הוא חשוב מאד לזוגיות, אחרת נוצרת לא פעם תחושה של "חנק" אצל לפחות אחד מבני הזוג (שמשמעותו בדרך כלל שהוא לא מצליח להגיע למצב שבו יוכל אפילו לקבל חיזוקים חיוביים מהסביבה ומבני המין השני, שגם זה דבר חשוב בבניית האישיות ובתחזוקה השוטפת שלה, גם אם אין כוונות בגידה). הבעיה שאני רואה אצלך היא לא להתמודד עם חרדות, אלא להגיע עם בן זוגך לשיווי משקל ביחסים הפנימיים והחיצוניים שתוכלי לחיות איתו לאורך זמן, ושגם בן זוגך ירגיש שזה חשוב (גם לו! – כי האושר שלך אמור לפעול גם לטובתו), ומבלי שירגיש שנוצר קונפליקט חזק עד כדי שלמען הצרכים הפרטיים שלו, יתחיל להסתיר ממך דברים. וזה לא פשוט יהיה להגיע לזה.