חששות בזוגיות: מה עושים?

שלום רב,
אני בת 36 +2 הוא רווק בן 30. אנחנו ביחד כבר 5 שנים. בהתחלה היו הרבה התלבטויות ופחדים משתי הצדדים, ולאחר פרידות והפסקות הבנו שרוצים להיות ביחד. אני אישית חשבתי על זה שאולי יום אחד הוא יקום וילך לאחת צעירה יותר, אולי בגלל שמשפחתו לא תרצה בי, ואולי בגלל שביום אחד הוא ירצה ילד ואני כבר לא (יש לי בת 18 ובן 14). אבל בכל זאת הסכמתי להמשיך את הזוגיות בגלל שהוא בן אדם מאוד טוב, ואני מרגישה שהוא אוהב אותי מאוד, ואפשר לומר שאנחנו כמו זוג יונים.אנחנו כבר 3 שנים גרים ביחד ועכשיו קנינו בית משוטף, ואני כבר מוכנה לעוד ילד, וכהל נירא מצוין. אבל יש כמה דברים שלא נותנים לי שקט: החברה לשעבר שלו. היא כל השנים האלא למדה בחו"ל וכל קייץ שהייתה חוזרת לארץ לחופשה הוא היה נפגש איתה, היה משקר לי ועושה את זה בסודיות, אבל בגלל שהוא גם לא יודעה לשקר, אז אני הייתי מגלה את זה. וכך כל שנה היה לנו ריב בגלל זה. הוא היה אומר שעכשיו היא רק בתור ידידה ולא יותר. ולמרות שהוא ידע שהשקר עצמו עושה לי רע וזה לא בריא לשום מערכת יחסים, הקיץ היא חזרה לארץ וכבר אחרי סיום לימודים, והוא שוב חידש את הקשר איתה. שוב הוא שיקר לי: ואתמול (יום שישי בערב) הוא אמר שחייב לעזור לידיד להעביר רהיטים והוא יצא לכמה שעות.היה לי מוזר: כי בכל השנים מאז שמכירים לא משנה מה, יום שישי היינו ביחד, גם אם לעזור לידידים. ורק לאחר כמה שאילות הבנתי שהוא משקר, לחצתי עליו קצת והוא סיפר לי שהיה צריך לעזור לה במשהו ושזה רק קשר ידידותי, וזה לא נורמלי שאני מגיבה כך, ולמה שאני אקבע לו אם מי להתחבר?השאילות שלי:1. האם התגובה שלי צריכה להיות חיובית לחברות כזה? איך אני מתגברת על זה? כי אם הוא מסוגל לפגוע בי וביחסים שלנו לטובת החברות איתה, זה כבר נותן מענה שיחסים שלנו לא יציבים? שהוא מעדיף אותה? אולי עדיין יש לו רגשות כלפיה? איך לפרש את זה?2. שאילה נוספת: למה הוא מחלק איתי הכל, אפילו קונה בית משותף ורוצה ילדים משותפים, אבל לא רוצה להתחתן?חושבת שאני יודעת את התשובות לבד, ובכל זה, רוצע לשמוע את דעתך.הרבה תודה מראש.

לילי יקרה,
מצד שני, אין לי ספק שאת יודעת הרבה יותר ממני על מה שיש או שאין ביניהם. אלא שאם את שואלת, זה אומר שאת אולי חוששת שהדעה שלך בעניין קשורה לפחדים, לחרדות ולמידת האמון שלך באנשים בכלל, ולא רק בבן זוגך, ואת אולי מחפשת קול של שפיות שירגיע אותך.אין לי דרך לדעת מה באמת קורה ביניהם. מצד שני, את יודעת היטב מה קורה בינך לבינו, שבדרך כלל עושה רושם טוב, ושהולך לקראת מחוייבות גוברת, מה שלא קיים בינו לבינה.אלא שמשהו השתנה עכשיו, והוא שהבחורה חזרה ארצה, ויש יותר הזדמנויות. במקרים מסוג זה, של חברויות של צד שלישי, אני ממליץ להפוך את החברים של בן/בת הזוג שלך לחברים שלך. זה הופך את כל העניין לבטוח יותר. אתם לא חייבים להיות חברים קרובים, אבל לשבת יחד בבית קפה, כדי להכיר, או להזמין פעם הביתה, כדי שתראה את בת הזוג שלו ואת הילדים איתם הוא חי, נשמע לי הגיוני. משהו כמו "החברים שלך הם החברים שלי", גם אם הם לא חייבים להיות "החברים הכי טובים שלי", ולעשות את זה רק לעיתים רחובות. אם הוא יסרב, אולי יש לו סיבה. ממילא, עושה רושם שבזמן הקרוב תדעי יותר. אחרי הכל, התנאים השתנו והיא כאן.ולגבי האקט הפורמלי: הוא עושה איתך הרבה מאד. יכול להיות שיש לו קושי עם המוסד הזה של נישואים, או עם הממסד הדתי. אני לא יודע. יש כאן משהו שאת כן יודעת, כי ללא ספק דיברת על זה איתו, ובחרת שלא לספר לי. ובסך הכל, החיבור הכלכלי והמשפחתי שהוא יוצר איתך, מקשים יותר על פרוק עתידי (ולכן מצביעים על מחוייבות ועל רצון למחוייבות), מאשר הנישואים הפורמליים.