חשש לפגוע בזוגיות: מה לעשות?

שלום
וברכה,אני יוצאת עם חבר שלי כבר קרוב לשנתיים, בספטמבר האחרון עברנו לגור יחד. אני בת 24 סטודנטית לתואר ראשון, והוא סטודנט בן 28 מסיים תואר שני וממשיך לדוקטורט. כמובן שבהתחלה היחסים בינינו היום מלאי פרפרים, צמרמורת, הכל נראה מושלם ומהר מאוד דיברנו על עתיד רחוק משותף. אני מרגישה שהוא מאתגר אותי וזה מעולה, לא משעמם לי איתו אינטלקטואלית ולו לרגע (אם כי יש לציין שלעתים אני חשה מעט טיפשה לעומתו למרות שבעיני הסביבה במשך כל חיי תמיד הצטיירתי כבחורה החכמה והמוכשרת, יש בינינו פערים בידע כללי וזה לפעמים מחרפן אותי, באמת שבנושא הזה יש לי חורים עצומים שאין לי מושג איך למלא.. גם לי הם מפריעים). אבל זו לא באמת הבעיה הגדולה שלי... יש לי שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא פערים בתחביבים. אני בחורה שמאוד אוהבת לטייל, לרקוד, לשיר, לצאת למסיבות, הופעות ועוד שלל מקומות בילוי. הוא מבחינתו כבר התבגר ועבר את השלבים האלה לפי מה שהוא אומר, ואין לו שום בעיה שאני אצא עם חברות לאן שארצה, אפילו לרקוד סלסה למשל שזהו ריקוד זוגי סוחף. מהבחינה הזו אני מעריכה אותו מאוד, אבל כל פעם שאני חושבת על זה אני מתחרפנת ושואלת את עצמי, אם בגיל כזה צעיר הוא כל כך מרותק לבית וללימודים, וכל כך לא ספונטני ולא אוהב ליהנות מהחיים, מה יהיה בגיל מבוגר יותר? הרי לא כל חיי אבלה עם חברות, באיזשהו שלב אני רוצה שיהיה לי את השקט הזה של לקום בשבת בבוקר וללכת באופן ספונטני לים, וזה דבר שאני יודעת שלעולם לא יקרה כי הוא סובל ממש מחום ולא אוהב ים בריכה או כל מה שכרוך בחום, לא להיות לבוש (הוא די ביישן בקטע הזה). האם אני אוכל לחיות ככה? תמיד חלמתי למצוא פרטנר בראש שלי שיזרום איתי מהבחינה הזאת ואיתו זה כנראה לא יקרה... האם נגזר עליי ללכת לים ולטייל עד סוף חיי עם חברות? בלי בן זוג? הרי גם הן בשלב כלשהו יתמסדו ויהיו עסוקות בחיי המשפחה שלהן...הבעיה השנייה היא, שניחנתי בחוש ריח מאוד מפותח, אפילו מפותח מידי. זו תכונה שאני שונאת ומקללת ולפעמים מאוד מפריעה לי בחברת אנשים שמריחים לי לא טוב. אולי זה נשמע מופרך או מוזר אבל ככה אני ואין לי מה לעשות נגד זה. בכל אופן, מהחודשים הראשונים של הקשר שלנו לא אהבתי את הבשמים שלו ואף דיברתי איתו על זה, גם הדאודורנט שהשתמש היה נוראי וממש לא עשה את העבודה, ונראה לי שגם אמרתי לו בעדינות שכדאי שיתקלח בתדירות יותר גבוהה (זה היה קיץ ישראלי חם וטיפוסי). אני יודעת שזה מעליב אבל זה באמת דבר שאי אפשר להגיד בלי לפגוע לא משנה כמה מנסים וכיצד מתנסחים ובאמת שממש ניסיתי וחשבתי על זה המון לפני שדיברתי איתו על זה. זה משהו שהייתי חייבת להגיד אחרת לא הייתי מסוגלת להיות בקרבתו. כמובן שאמרתי לו שלא ייקח את זה קשה ושהבעיה היא אצלי ושאני קצת דפוקה בנושא הריחות ושאין לי מה לעשות עם חוש דפוק שנולדתי איתו, ושלכל אחד יש השריטה שלו, וזו השריטה שלי ושאני מבקשת ממנו לקבל אותי ככה, ואם לא אני אבין. אני בחורה מאוד פתוחה שלא שומרת דברים בבטן ומאמינה בכנות ובלהיות גלויים עם השותף לחיים. הוא נעלב ממני, ואמר שזה פוגע ושבחיים לא אמרו לו דבר כזה. ומה לעשות שבאופן כללי הוא גם לא הבחור הכי נקי שיש אלא סביר (למרות שבהתחלה הוא עשה עליי רושם של בחור נקי) וזה ממש מציק לי. מכיוון שהוא ממש נעלב ממני מהשיחה שהייתה לנו בתחילת הקשר, היום, אם יש דברים שמפריעים לי בנושא ההגיינה אין לי בכלל על מה לפתוח את הפה כי הוא יעלב מאוד מהר ואני כבר לא יודעת מה לעשות. למשל, הוא יחסית נוטה להזיע, וקרה כבר כמה פעמים שניסיתי לומר לו בעדינות שהגיע הזמן להחליף את החולצה שהוא ישן איתה (כי מה לעשות יש לה כבר ריח של זיעה והוא ישן איתה כבר 4 לילות או יותר) והוא ממש נפגע ממני כל פעם מחדש וטוען שהוא לא צריך אמא שנייה. אני מצידי לא יודעת מה לעשות, לו אין את החוש/יכולת/רצון להחליף חולצה כשהגיע זמנה, ולי זה ממש מפריע אבל כשאני מבקשת בעדינות אני נאלצת להתמודד עם טענתו שאני לא מתחשבת ברגשות שלו ומעליבה אותו, וששכחתי שהוא ילד גדול ויודע להסתדר לבד. כמובן שזה נורא מדכא אותי וגורם לי לחשוב שעדיף שאסתום ואסבול בשקט. זה ממש נורא. כשאני הולכת לישון זה מקשה עליי להירדם כי אני מריחה ריחות שלא נעימים לי. אפילו לקרקפת שלו אני לא יכולה להתקרב. אבל מה אני אגיד לו? תחפוף את הראש בפעם הבאה שתתקלח? (הוא לא חופף כל יום למרות שבעיני הוא צריך אבל מעולם לא אמרתי לו את זה) הוא ממש יעלב מזה. האם יש איזה טיפול שאני יכולה לעשות לעצמי שיקהה את חוש הריח שלי? אני מודעת לזה שרב הסיכויים הם שאני הבעיה פה... אבל מה אני יכולה לעשות?הוא בחור בעל לב טוב, כל מי שמכיר אותו מיד אומר זאת. מיותר לציין שהוא מעריך אותי ואוהב אותי ונותן לי את החופש שלי, ותמיד מעודד אותי להצליח בלימודים וללכת עם הרצונות שלי. לדעתי יש לנו חיבור נדיר ביחד, שנינו אנשים שקטים ומאופקים (ציינתי שמשך כמעט שנתיים רבנו רק פעמיים? שזה ממש כלום ומדהים בעיניי). אבל אני לא יודעת מה לעשות. אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מתוסכלת מזה ואפילו בוכה, שאיך יכול להיות שדבר כזה כל כך מפריע לי ומחרפן אותי? חשבתי כמה פעמים על פרידה ומיד היססתי ואמרתי לעצמי שזה טירוף להיפרד מאדם כה מדהים בגלל שהוא לא היצור הכי נקי בכדור הארץ. בנוסף רציתי לציין שבחודש חודשיים האחרונים הוא גם ממש ממש לחוץ כי הוא צריך לסגור את התואר, ובקושי יש לו זמן אליי ואנחנו בקושי שוכבים. זה קורה בערך פעם בשבוע וגם אז ביוזמתי. וגם בנושא הזה קצת מבאס אותי שבמיטה אני הרבה יותר פתוחה לדברים חדשים לעומתו והוא מאוד שגרתי בנושא הזה וקצת מתחיל לשעמם אותי וזה לא מוסיף הרבה לתדירות הנמוכה. אני יודעת שחפרתי אבל ניסיתי לכתוב את כל התמונה בתקווה לקבל עזרה , מה אני יכולה לעשות בנידון? האם זה משהו שאוכל לחיות איתו כל חיי? האם חוש ריח מפותח זו סיבה מספקת לקטוע קשר שלדעתי ממש מתאים ובעל חיבור מדהים?בבקשה תעזרו לי....תודה!!

מישהי יקרה,
מכתבך ארוך מאד ועברתי עליו ברפרוף. יש לי רושם שאת מוליכה את עצמך אל מחוץ לזוגיות הזו רק בגלל החשש לפגוע בו ולא לומר את מה שחשוב. מה שמפריע לך הוא אולי יותר הפחד שלך מאשר הבעיה המעשית אצלו. עיקר הדברים שאת כותבת עליהם אינם דברים בלתי פתירים, עם קצת מאמץ ורצון טוב שלו. אם את מעדיפה להיפרד במקום להתעמת איתו כדי לטפל בהגיינה האישית שלו, זו החלטה שלך. דברים אחרים שכתבת עליהם, כמו פתיחות, אינם דברים ששווה להתעמת עליהם כי הם אינם משתנים ברגע של החלטה. במקום זה יש לנסות ולשנות אותם בהדרגה ועם הרבה סבלנות.