חשש לחשוף רגשות בזוגיות

שלום רב,
לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל. אבל תהיתי עם עצמי האם זה הגיוני שלפעמים שאני עם הבן זוג שלי (אנחנו כבר4 שנים ביחד, גרים ביחד) אני מרגישה ממש לא טוב עם עצמי...? אני מרגישה טיפשה, לא מדויקת, מפוזרת ואני יכולה עוד להמשיך. זה כאילו במקום לתת לי בטחון קורה ההפך והוא רק מוריד לי...נסיתי לחשוב באיזה מקרים זה קורה, ואחד מהם זה שאנחנו עם חברים שלו\ידידים שלו.הוא אדם ציני ומצחיק והרבה צוחק עלי לפניהם, עברנו כבר תהליך עם זה שהוא הפחית בזה כי הבין שזה לא נעים לי אבל יש הרבה שאריות..זה גם גורם לי לקנא בכל קשר כמעט שיש לו עם בחורה. אני לא אישה קנאית, אבל כל פעם שאנחנו נפגשים עם ידידה לצורך העניין שלו, אני יוצאת בהרגשה לא טובה עם עצמי.. (תחושות קשות ולא נעימות). אני מתביישת בכלל להסביר לו את זה. ואני גם חושבת שהוא יפגע אם ידע שככה הוא גורם לי להרגיש, בגלל שבבסיס שלו הוא נסיך.לפעמים שזה קורה ואני מרגישה רע יש בי צפייה שהוא ישים לב לפחות לזה ויתן לי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי אבל הוא לא... ואז כמובן שאני עוד יותר מתאכזבת ומרגישה רע.זה כאילו במקום שארגיש שהוא "מגן" עלי אני מרגישה ההפך.אולי הבעיה היא רק אצלי בראש?

יהלי יקרה,
יתכן מאד שבן זוגך, למרות מעלותיו ויכולותיו, רגיש פחות לעולם הפנימי שלך. יתכן גם, ובעצם, לא יתכן, כי הרי את כותבת זאת במפורש, שאת חוששת לחשוף את עצמך או דברים מסויימים שבך, ובעיקר את החששות והפגיעוּת שלך בפניו, כי את לא בטוחה שזה לא יזיק לך ויערער את ההערכה והאהבה שלו כלפייך. את רוצה להיראות חזקה מספיק, וחכמה מספיק, כדי שימשיך לאהוב אותך.זו שאלה מורכבת. הוא הרי מכיר אותך היטב. אתם ארבע שנים ביחד, וגרים ביחד. הוא מכיר גם את החולשות שלך, וכנראה גם יודע לא מעט על חוסר הביטחון שלך. אבל יתכן מאד שמבלי לדעת, ומבלי להיות מודע לכך, דווקא זה מוצא חן בעיניו, והוא חושב שזה חמוד, וזה אולי נותן לו ביטחון בקשר שלכם, כי אז את גם מעריכה אותו יותר, חושבת פחות על גברים אחרים, ונותנת לו לנהל יותר את הקשר שלכם, ואת התנהלות השיתוף ביניכם, מאשר היתה עושה אשה דעתנית יותר ובטוחה יותר בעצמה. כמובן, כל זה, כיתרון דווקא מבחינת הצרכים שלו, בנוסף לכל התכונות האחרות שלך שהוא חושב שהן טובות - שבטוח ישנן, כי הן שלו שמשכו אותו אליך מלכתחילה, ושעדיין מוצאות חן בעיניו, כמו הקשב, ותשומת הלב, והמראה, והחיוך והמגע, וטוב הלב והנתינה ועוד ועוד, שאני אומר מבלי להכיר, וכנראה מתקיים. אבל יתכן שהוא לא אומר אותן מספיק. יתכן שזה החיסרון שלו - שהוא לא רגיש מספיק, ולא מחזק מספיק, ואולי קצת עסוק מדי בעצמו כמי שאוהב להיות במרכז החברתי. אולי, ואולי לפעמים קצת על חשבונך, כפי שהיה פעם, ולימדת אותו אחרת, לפחות חלקית.יתכן שאם תלמדי לומר לו ביקורת באופן אחר, שאינו פוגע, ומבלי להכנס למריבות ולוויכוחים, הקשר ביניכם רק יתהדק. ואפשר לעשות זאת. למשל, בחיזוקים חיוביים פשוטים, כמו נגיעה, חיבוק, חיוך, אמירה פשוטה וכללית כמו "היה לי כייף" לאחר ארוע חברתי שבו הוא היה לצידך או לא פגע בך באיזו אמירה צינית. הוא ילמד, גם אם לא תגידי דברים במפורש. ואם נהג שלא כראוי, אפשר לומר: החברים אוהבים אותך, אבל קצת נפגעתי (או מאד, על פי ההקשר) מכך שאמרת עלי כך וכך. ואם הוא יתווכח מכך שאת "לא צריכה להיפגע מכל דבר" או מאותו דבר ספציפי, אל תתווכחי למה את כן צריכה. אלא השאירי את זה באוויר, ולומר משהו כמו: "אני מבינה מה אתה אומר, ואני יכולה להשתדל, ולא תמיד זה מצליח לי. יעשה לי טוב אם תשים לב." ולהשאיר את זה פתוח למחשבה שלו. לא כהאשמה שלו, אלא כמשהו לשים לב אליו, כי את בנויה אחרת ממנו, וקצת רגישה, ולהשאיר לו את המקום לחשוב שגם אם הוא צודק, הוא יכול ללכת לקראתך, כי את נפגעת.ואולי כך גם לאחר פגישה עם ידידה, אם כי השאלה היא מה קורה שם. אלא שאני מניח שלעיתים קרובות זה לא שהוא מרוחק ממך (ואם זה כן מה שאת מרגישה אז את יכולה לנסות ולהתקרב אליו בעצמך, באופן עדין ולא מופגן, שזה אומר להתמודד אולי עם חוסר הביטחון שלך) ולא שהוא מלגלג עליך בפניה, אלא כי את עצמך עושה השוואה בינך לבינה, ואולי מאבדת ביטחון. וזו כבר עבודה עצמית, וכפי שכתבתי בתחילת התשובה שלי - שחשוב שתסתכלי על התמונה הכוללת, שבה גם הרבה דברים שבהם את טובה לו ומאד מוצאת חן בעיניו, ולהתחזק מזה.

זה קצת עצוב לי לקרוא שאתה כותב שהחוסר בטחון שלי נותן לו בטחון. זה אפילו ממש קשה.
בכל הפעמים שניסנו לדבר על הדברים האלו, זה הפך לריב. הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. ולי קשה להסביר לו תחושה כללית שהוא נותן לי. הוא נעלב מאד ואז תוקף אותי בחזרה. אני שונאת להרגיש ככה, במיוחד שאני נתפסת דווקא כאדם חזק שעבר המון. נראה לי פשוט מוזר שאנחנו נפגשים עם אנשים ובמקום שהוא יהיה הבטחון שלי אז זה ההפך. הוא תמיד מחפש שאני י

בילבי יקרה,
את העובדות כשלעצמן, שהן חוסר הביטחון שלך שתארת, ושהוא מוריד לך אותו עוד, שאבתי מהמכתב שלך. בהחלט יתכן, אגב, שאת נתפסת גם כאדם חזק, כפי שכתבת הפעם, גם אם אולי במישורים אחרים של חייך ואופייך. האם זה מאיים עליו שאת חזקה? יכול להיות, ואם כן, הרי זה בשל חוסר הביטחון שלו. עצוב, זה נכון. לא יאה, גם כן נכון. לכל אחד מאיתנו, כמעט, יש גרעין של חוסר ביטחון, וכל אחד מאיתנו מתמודד או "פותר" את זה אחרת.אבל מעבר לכך שהמציאות כמעט לעולם אינה מושלמת, שאלת אותי בפנייתך שאלה כפולה: האחת היא מה ההגיון של זה, ולמה זה קורה, והשניה - מה לעשות עם זה. שאלת אם זה "הגיוני", ומן הסתם, אם זה קורה, יש בזה היגיון כלשהו. ניסיתי להסביר אותו. אם יש לך הסברים אחרים, אשמח לשמוע, אולי יש לך הסברים טובים יותר. אבל מה שלא יהיה ההסבר, זה כלל לא אומר שמה שהוא עושה, גם אם יש לו סיבה, הוא מוצדק. זה גם לא אומר שאת לא יכולה לשנות את זה. לכן גם הצעתי לך דרכים לפתור את העניין מבלי להכנס למריבות שאליהן אתם נכנסים אם וכאשר אתם מדברים על זה. חשבי עליהן היטב, כי נדמה לי ששניכם לא רוצים לריב על זה.

קודם כל תודה על התגובה. בדרך כלל שאנחנו מנסים לדבר על הדברים האלו, הוא רוצה שאתן דוגמאות ושאני אומרת אותן בקול רם פתאום זה נשמע מטופש.. אבל במבפנים אני באמת נפגעת. קשה לי להסביר לו את התחושה הזאת של בטחון שהוא לא נותן לי ליד אנשים. והוא בדרך כלל מתעצבן... או שזה הופך אותי לעצבנית ואז הוא מתעצבן עוד יותר..לא יודעת איך להפטר מהתחושות האלו. לא אוהבת את עצמי ככה.

יהלי יקרה,
,לא נעים להרגיש פגוע, לא נעים להרגיש חלש או מוחלש, ולא נעים להתלונן על זה, כי אז מרגישים עוד יותר פגועים וחלשים. התחושה הזו מפריעה לך להאמין בעמדתך. העובדה היא שאת נפגעת. זו האמת. בצדק או שלא בצדק, זה משהו שאת צריכה להתמודד איתו, ולהחליט. ואם לדעתך זה מוצדק, את לא חייבת להילחם כדי להפסיק את זה. יש דרכים אחרות, שהסברתי לך בתשובתי הראשונה. אבל את צריכה להאמין בכך שבאמת נפגעת, כדי להגיב אחרת מכפי שאת מגיבה, וכדי שלא להתעצבן ולעשות את מה שהצעתי, יותר בשקט, וללא הצורך להצדיק את זה. העובדה שנפגעת במצבים מסויימים דיה כדי לבקש ממנו שיתחשב בך, ואת לא צריכה להסביר, אלא רק ליידע. אם את דורשת ותובעת, יהיה ויכוח, ואז הוא יתחפר בעמדתו. אם את מבקשת, ולא נכנסת לויכוח, הוא יכול לומר לעצמו ביתר קלות: "אני לא מבין למה, אני רק מבין שהיא פגיעה (ומקסימום יוסיף "יותר ממה שצריך, אני לא הייתי נפגע כך") אבל אם זה מפריע לה, אני יכול ללכת לקראתה מדי פעם, ולהפסיק לעשות את זה". שוב - קראי את תשובתי הראשונה.אם את חושבת שהפגיעה שלך לא מוצדקת, או שאת "חלשה מדי" ולכן נפגעת, ושאת רוצה להיות חזקה יותר ולא להיפגע מדברים מסויימים - זה סיפור אחר. את עדיין יכולה לבקש ממנו, בדיוק באותו האופן, לחדול, ולנקוט באותה גישה שתארתי לך קודם. אבל את יכולה במקביל להחליט עם עצמך, ולשקול היטב עם עצמך - מתי הפגיעה מוצדקת, ומתי לא. בואי נתקן זאת: סביר שכמעט תמיד זה יהיה מוצדק, אבל לפעמים זה יהיה "לא חשוב". והיית רוצה אולי להיות חזקה מספיק כדי שפגיעות קטנות לא תהיינה חשובות. התחילי עם ניתוח עצמי ועשי לעצמך דרוג של עד כמה זה חשוב, לאחר כל מקרה שכזה. את אלה שפחות, עזבי, והניחי להן. כי הן פחות חשובות, וכי אמרת לעצמך שהן פחות חשובות. על היותר חשובות, הסבירי שנפגעת, וכאמור, את לא תמיד חייבת להסביר למה. ואלה שבאמצע - אלו הן הפגיעות שעליהן את צריכה לעבוד - ללמד את עצמך להניח להן, או להחליט שאת לא צריכה להניח להן, או לפחות לא בכל פעם, ומדי פעם להתייחס אליהן כמו אל אלו שיותר חשובות, אבל אולי עם התמודדות פנימית טובה יותר. כי הן באמת לא כאלה חשובות.